Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1885-01-01 · Heft 11 · p. Seite 500

500 Bemerkungen übet die bem Iehuda Ibn Balnam zugeschrieben« והן יי׳ י (folgen die 6 Fälle) התנאי ה ג' דאתי מרחיק יש בו חלוק כמעט מן רחיק שאמרנו לעיל אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת נשפך עליו כסוללה להרגיש האות אשר אחרי יה״וא כגון הוא יבנה בית הלמתים תעשה פלא טורה שבה פה. המסורת וסימניהין. דאתי מרחיק זה פתרונו שהטעם באות ראשונה שאחריה יהו׳יא והמשרת שלפניו רחוק ממנו שני מלכים או חטף ומלך כמו הוא יבנה בית הלמתים תעשה פלא סורח שבה פה וטעם לפי שנתרחק הטעם כל כך מן המשרת נשפכים החברות עליו בסוללה להרגיש האות המנוגנת. 10. Für die Entwickeln!!!; der massoretisch - grammatischen Regeln ist es besonders lehrreich, wenn wir jetzt, nach der gezeigten Uebereinstiinmnng der beiden zu Rath e gezogenen Schriften hinsichtlich der Bnchsta den בג״ר כפת, aus die älteste erhaltene nmssoretische Schrift znrnckgrh en, auf Aharon Ben Aschers Dikdüke Hateamim. Inder Ausgabe von S t r a ck und B ae r ist der 29. § dieses Weckes dem in Rede stehenden Gegenstände gewidmet. Da werden nun die Ausnahmen folgen« dermaßen eingeleitek: זד!מנהגם לעולם לא ישנו את גמלם כר מן מפיק ומפסיק ודאתי מרחיק. Se hen wir naher zu, so entspricht מפיק den Nummern 6—8 bei Moses NakdLn, מפסיק der No. 2, ראחי מרחיק aber ist merkwürdigerweise nicht mit unserer No. 4, sondern mit ihrer Vorgängerin (ררחיק) identisch. Der Passus in Dikd. Hat. lalltet ilämlich: ודאתי מרחיק כמו ו1כחת פסח ועשית פסח ואעירה בם וכל מה דסמיך לבגיר כפ׳ית במקף ניחן כאתי מרחיק לעולם כמו טה־בצע טה־ברי וטה־בר בטני מה רורך מרור מה פרצת עליך פרץ. Was nun die in den betbett jünger» Quellen genannte Ausnahme ראתו מרחיק betrifft, so findet sie sich der Sache nach auch bei Bell Ascher, aber ilnter einem anderen Gesichtspunkte:' וכל טעם שיש בו הגנון כשלש נקודות רפי וכל טעם אשר אין עס השלש נקודות רגש, z. B. einerseits אשר תכסה ־ כה, andererseits לא תכנה כיח. Der Terminus דחיק fehlt bei Ben Ascher ganz, ebeilso die Ausnähme s dem Namen und der Sache nach; hingegen finden sich