Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Journal
- Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Volume
- 34 (1885)
- Issue
- Heft 11
- Article
- Bemerkungen über die dem Jehuda Ibn Balaam zugeschriebene Schrift zur hebräischen Laut- und Accentlehre
- Date
- 1885-01-01
- Page
- Seite 499 (sequence 3)
- Language
- German
- Belongs to
- article
- OCR quality
- 74% known words query
- IRI
…/2829132-2829598-2829610-2875834--23188-2875863- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
Schrift zur hebräisch»« Laut- und Accentlehre. 498 sowie der 5, welche unter die 4. sudsumirt ist, während No. 10 als 8 und 9 gezählt ivird. Wein! mir die Vergleichung nun auch aus die Erörterung der eiuzelneu Ausuahmeu erstrecken, so sinden wir, das; die Uebereinstinuunng auch hinsichtlich der Einzelheiten besonders der angesiihrten Beispiele stattsindet. Zur Erhärtung stelle ich die beiderseitigen, den 3. und 4. ״Hinderer" behandelnden Paragraphen neben einander. Hör. Hakkörö (T> Hamm.) התנאי הב' ירחיק היא שיהיה בתיבת יהי״א אחר המשרת סלך ובחיבה הסמוכה לה אין מלך קורם ואעירה בם והגיח בו ודומיהם . אבל אם יש ביניהם יותר ממלך אחד מברכיך ברוך נחית בחסדך נהלת בעזך ורוט' יתקיים בהן חוק וה״וא ועור אם אין ביניהן מלך כגון היחה תהו הנה נא ונחת שטה מים נוהג בהן חוק יהו״א להרפות ובכל דום'.— ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהכרח ה״א לברה אבל ביו״א .הלא תראה אשר הורדתנו בו אע״פ שמלך רחוק שם אינו מרגיש י י ופעמים שהדוחק במלה שאין בה טעם כלל ומרגיש מפני שהיא חיבה בת שתי אותיות ואינה ימלה להאריך אלא נוקפת שלאחריה ומרגישה כגון מה תאמר זה בני החי וחס׳ יי ואע׳פי כן יש מקצת מלין הנרגשות אחר ויו והן על פי המסורת Moses NakdLn. דדחיק כה פתרונו שיש מלך דחוק בין שחי נגינות כמו ואעירה בם הושיעה לנו ועודנו.. אבל נחית בחסדך נהלח בעזך נרפים כחק יה״וא ואין דין רד חיק נוהג בם כי אין המלך דחוק בם למען אשר יש שני המלכים בין המשרת לטעם שלאחריו ואם המשרת יקרב אל הטעם ואי!מלך אחריו בתיבת יה״זא גם שם מנהג יהו״א כמו ונתת שמה מים היתר. תהו •■■(״ ומשפט דדחיק אינו נוהג אלא באות ה״א לבדה ולא באותיות א״ויכמו הורדתנובי• י י וי ופעמים שהמלה שאין בה משרת כלל מרגשת לאחריה מפני שהיא בת שתי אותיות ואין המקרא יכול להאריך בה ומקפח אות שאחריה כמו מה—תאמר וה—בני .... ואף כי אמרתי אשר משפט זה אינו נוהג באותיות או"' מצאנו באות ו״ו ששה מרגשות אחריהן על פי י) Hier giebi Mos. Nakd-, wie er auch sonst thut, eine Begründung dieser Ausnahme. 32•