Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1885-01-01 · Heft 8 · p. Seite 349

Und feilte Varianten. 8« um anzudeuten, daß er כל הבא לצבא meint, welches in dem Abschnitte vorkommt, wo von קהת die Rede ist. 33) 15,31. Bei uns : מראשית ערסותכם תתנו לה' תחמה לורתיכם. Ich glaube, man muß in der Handschrift מראשית עריסותכם חתנו לדחתיכם lesen, und die Divergenz besteht nur darin, daß der alte Text unser 'לה nach תתנו nicht aufnimmt, weil die Brod heLe nicht Gott, sondern den Priestern g e g eb e n wird. Uebrigens hat hier auch die Septuaginta eine von der unserigen gänzlich abweichende Version vor sich gehabt. 24) 31,2. Lies: נקום נקמת ישראל. Bei uns נקום נקמת בגי ישראל. Das בני fehlt dort. In den gleich darauf folgenden Versen 4 und 5 steht auch bei uns bloß ישראל und nicht בני ישראל. — 25) 31,12 Bei uns: ויבאו אל משה ואל אלעור הכהן ואל כל ערת בני ישראל. Der alte Text hat nicht ואל אלעזר הכהן. 26) 36,1. Lies: ויקרבו ראשי משפחת בית יוסף. Bei uns ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחת בני יוסף, was gewiß unrichtig ist, denn משפחת בני גלעד hatte nur E i n Oberhaupt, nicht ראשי אבות- Des ferneren sollte man nach Menascheh יוסף p und nicht ממשפחת בני יוסף erwarten. Der Syrer hat wirklich בר יומף. Der alte Text hat das richtige, indem er angiebt, daß die Oberhäupter, der Familien des Hauses Joseph zu Moses kamen und nicht die Oberhäupter der einzigen Familie Gileads. Diese Version wird auch durch Vers 5 bestätigt, wo es כן ממה בני יוסף דברים heißt: richtig spricht der Stamm der Söhne Josephs. 27) Deuteronomium 1,26. Bei uns ולא אביתם לעלת im Plural und לעלות ohne waw. Ich glaube, die Variante besteht nur in dem waw plenum, und dann wäre auch in der Handschrift אביתם zu lesen. 28) 3,26. Lies: וירשו נם המה את הארק. Bei uns: וירשו נם הם את