Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1885-01-01 · Heft 6 · p. Seite 244

244 Immanuel b. Salomo's Eben Bocha«. ותלמידיהם . אשר מנהג אבותיהם בידיהם . והדבר אק בהם ..ונחש לשון ספרי הנביאה בפיהם . כהרוש מתבן במו מדמנה . אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה . עם עמק׳ שפה משמוע נלעג לשון אין בינה . ולכן הרימותי ירי אל יי״ . ועוררתי רעיוני. ושנסתי מחני. ותרד שנתי מעיני(,. והריקותי חניכי . אחלי יכונו דרכי , וישר מעגל רגלי . יהיו לרצון אמרי פי והגיין לבי לפניך י״י צורי וגואלי . כי מי אנכי ומי ביתי כי אבא במשעול הצר הלזה . גרר מזה וגרר מוה . ואנכי ערל שפתים . חמר גרם רובע בין ר,שפתים ונסגרתי לבוא בעיר בריח ודלתים י עיר לשון עבר החודרת סגרת ומסגרת . לשון הזהב והאדרת. Aus der Vorrede ist noch besonders hervorzuheben der in rein philosophischen Terminis sich bewegende Eingang über Gottes Einheit und Ewigkeit, der Passus über die Annahme, daß die hebräische Sprache als die Ursprache zu gelten habe, welche Meinung nicht etwa aus der Vorliebe für die eigene Sprache entspringe, sondern aus der Schöpfungsgeschichte bewiesen werden könne •); ferner die Ausführung über die Entstehung der verschiedenen Sprachen, auf welche auch die verschiedenen Klimata von Einfluß gewesen seien: die Sprachen seien um so schöner, je näher sie der Ursprache stünden, wie das Arabische, die entfernten hingegen kämen jener an Schönheit nicht gleich *). Nach der Vorrede, welche ein rein sprachwissenschaftliches Werk in Aussicht stellt, giebt Jmmanuol in einem besondern Capitel (168 ab) den Zweck seines Buches an: הספר הזה בכללו ') Immanuel rühmt im Diwan von sich, mehr für Oel ausgegebsn zu § haben als andere für Wein -s. Güdemann a. a. O., S. 114); daffelbe sa. von sich Abulwalid Ihn Ganah, f.Opuscules, cd. Derenbourg, p. LXXV, n, 2. [ ואם יאמר החולק עלינו כי זה דבר שקר בדאנוהו מלבנו בעבור נשוא (* פנים ללשון אשר בירינוהיא מקרמת ו hier fehlt etwas) ישפטו בינינו.ושמות אדנש וחוח יוכיחו בין שנינו , ואיך לא פקח עיניו לחזות . לזאת יקרא אישה כי מאיש לקחה זאת . ובלשון זה היו מדברים כאיש אחד נצמדים. כל הארץ שפה .אחת ודברים אחדים ולזה כל לשון ולשון . אשר קרב אל הראשון . קבל ממי(?) הראשון (“ .ומנויו . ואשר רחקו ממנו לא דמו ליופיו י :ור גש ־עי אה :או גת :הי חם זתי . L גור D I H. dl (r zu so ft׳ C d! Z CI: r ו 1( ם ם c ע ב