Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 6 · p. Seite 261

Die Fabel in Talmud und Midrasch. 261 auf das h a lachische Gebiet hinübergespielt wurde, im Jeruschalmi auch nur eine Erwähnung. An zwei Stellen im Jeruschalmi muß es Befremden erregen, daß der Fabel dafelbst kein Platz eingeräumt wurde. Jerusch., Berachoth, Kap. 8, Hal. 7, heißt es mit Bezug auf ויבול אלהים בין האור ובין החשך nach mehrfacher Auslegung des ויבול bann weiter: משלו משל למה הובר חמה למלך שהיו לו שבי איסטרטיגץ זה אומר אני משמש ביום וזה אומר אני משמש ביום קרא לראשון ואמר לו פלוני היום יהא תחומך קרא לשני ואמר לו פלוני הלילה יהא תחומך־ הה״ו ויקרא אלהים לאור יום וגו׳ לאור אמר לו. היום יהא תחומך ולחשך אמר לו הלילה יהא תחומך. Wie hätte daher gepaßt die Fabel von Sonne und Mond vor Gott I Es werden aber Sonne und Mond auch nicht einmal erwähnt. Es wird nicht erzählt, daß Einer von ihnen oder Beide vor Gott wirklich Klage geführt hätten, sondern es wird einfach die göttliche Eintheilung nach einem vorangeschickten Gleichniß behandelt. Keine Spur von einem wirklich stattgehabten Disput vor Gott, wie es in Babli und den Midraschim der Fall ist. Noch inehr aber hätte man eine Notiznahme von unserer Fabel an einer zweiten Stelle erwartet. Babli, Schebuoth, 9 a, heißt es mit Bezug auf die Mischna: ועל שאין בה יריעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חרשים מכפרין דברי ר׳ יהודה in der Gemara: א״ר יהודה אמר שמואל מ״ט דר׳ הודה אמר קרא ושעיר עזים אחד לחטאת לה׳ חטא שאין מכיר בו אלא ה׳ יהא שעיר זה מכפר והאי מיבעי ליה לב דר" ל דאמ׳ ר״ל מה נשתנה שעיר של ר״ח שנא' בו לה׳ אמר הק״בה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח א״ב לימא קרא על ה׳ מאי לה׳ לכדאמרן ואימא כול י ה להבי הוא דאתא א״כ ניטא קרא חטאת ה׳ מאי לה׳ שמעת מינה תרתי,). לזה אני גדול ממך וזה אומר לזה Pirke de Rabbi Mies. Kap. 6 entspricht dem So^OfiavSiv -twv «0tsq<ov Philo's wirklich auffallend. ') S. auch Chulin, 60!) und Monatsschr., 1880, S. 270,