Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 3 · p. Seite 123

Die Fabel in Talmud und Midrasch. 123 Jalkuth Bereschit a. a. O. im Namen des Midrasch אבכיר hat vor unserer zweigestaltigen Fabel die Fabel: Die weinende Erde vor Gott. Sie lautet: רא [בראשית ברא אלהים] את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו [ובהו] לה״ד למלך שהיו לו שני שמשים והתחיל אחר מזמר ואחד בוכה אמר המלך למה אתה בוכה והלא השויתי שניכם כאחד אמר ליה ארוני הביר׳ שרוי אצלך ונהנה מן שוו חנך דץ הוא שיזמר אבל אני שריחקתני ותלית מזוני בידי אחרים לכך אני בוכה כך הקדוש ברוך הוא שמים וארץ שוים דכתיב קורא אני אליהם יעמרו יחדיו השמים מזמרים שנאמר השמים מספרים כבוד אל והארץ בוכה אמרה לפני רבונו של עולם שמים וכל אשר עליהן נהנין מזיו'שכינה ואץ מלאך המות שולט בהן לפיכך הן מזמרין אני שחלית מזוני כיד אחר וכל מה שעלי מלאך המוח שולט בהן לפיכך אני בובה אמר לה הקדוש ברוך הוא אל תיראי אף את עתירה לזמר שנאמר ה׳ מלך תגל הארץ וכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו. Man sieht, wie hier bei diesem Dritten die beiden ihm vorgelegenen Fabeln des Rabbi Juda bar Simon und Rabbi Abbahu in Eine verschmolzen sind: Die Erde weint hier vor Gott über die Roth und den Tod ihrer Kinder. Darum hat dieser Dritte auch in dem Gleichniß weder die שפחות des Rabbi Juda bar Simon noch die עבדים des Rabbi Abbahu, sondern er wählte einen dritten Ausdruck: שמשים, wofür gar kein entsprechender Feminal-Terminus existirt, weil die mit jenen Ausdrücken von R. I. b. S. und R. Abb. beabsichtigte Differentiirung irr der Berufsbestimmung der betreffenden Dienerschaft für ihn, der aus beiden Fabeln Eine machte, ganz wegfällt. Neu ist in dieser dritten Gestalt der Fabel auch der Zug, daß er Gott die Erde trösten und ihr durch ihn eine einstige schönere Zukunft verheißen läßt. In dieser spätesten dritten Gestalt ist die Fabel höchst wahrscheinlich wiederum in der Zeit des Constantius und