Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 2 · p. Seite 72

72 Akrosticha, mit besonderer Berücksichtigung der Bodleiana in Oxford, aus David Oppenheimers Bibliothek, folgende Dichtung: איחרה עת פחתי ואץ מצפים וגולים קץ שמתי ונדים בני ערגה וגולים בשבי נאלמתי רומם ולא אפתחה פי מראות נעלמתי נסחר דמותי בנשפי החליחי ושמחי נפשי באמרי בכפי אם אני בענותי עוז אל יאמץ אמולים וכי ירפא מרודים וצרי ישלח לחולים רחמני למען חצרק בדברי נביאים יהיה לי למשען פן ימשלו בי משנאים אקראה לך וחען נמצא בעת צר לקראים אהמה על ראותי בני ביר צר ומושלים כגביר העבדים ויהי למשל למושלים. מהלל אל אחיה יגל וישמח כבודו וחסדיו אקוה אם סר והרחיק נחרו לי רצונו יצוה ארדה כמאו ברורי יענני בשאחי קול כצבאות ובולים עוז מחנים ומורים לעושה אורים גדולים. Einen ganz andern Charakter trägt die in den ersten drei Reihen bis פ׳ ihr ganz gleiche, nur daß sie עת פרות׳ איחרה beginnt» im Machs. Vitry im British Museum zu London, aus Almanzis Besitz (s. כיה IV, S. 24 f.) mit allerdings nur vier Strofen, es fehlt eine für den Buchstaben ר» Ich theile den abweichenden Text hier mit: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה י חדי - האח אויבך כרצונך תפעל על אשר על אשתי השלכת נעל בקנאתי לשמי אשקך כיס רעל הנך מת על האשד. אשר לקחת והיא בעולת בעל . אבי.