Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 2 · p. Seite 71

71 der Dichtungen Abraham ben Esra's. משלה יר כל טנאל בי ולי יאמר קדושחיך מה תקיה עור ותרים : עבה ואני ירשחיך : I רב לשבחי בחשכה ואחשב רע בעצבי רפד ני סוד נביאים סממני כל חכמים! איך אקוה לי ארוכה ואלהי אין בקרבי כי זמני קץ פלאים אם סחוטים וחתומים אבך על נפשי ואיכה אתנה פוגה ללבי מי ירפא תחלואים בי ומספר העצומים, שאלי קריח אריאל שאלי נא אח שכחתיך יולו עיני נהרים כי בלי כבור נחחיך מחזות צופים קרוא,ים קץ שבותי לא פגעתיו מחנות קרש פזורים מבלי רועה עזובים ואחפש כל נביאים סוד פרותי לא ידעתיו כי בלי כסף מכורים גם כצאן טבחה חשובים העציבוני חטאים שמחני קול שמעתיו שובבו רוחם ספרים מדבר חזון כתובים כל נביאי דברו אל נחלתי איך עזבתיך בעבור חסד נעורים אההכת עולם אהבתיך. Eine solch durchgreifende Verschiedenheit ist mir, außer bei diesem Doppelgänger im Divan selber, noch zweimal in Dichtnngen von A b r. b. E s r a aufgestoßen. Es lautet nämlich der Text in אלחי הרוחות לכל בשר, von der dritten Strafe an ganz ' abweichend von dem bei Sachs (Rel. Poes. S. 42) mitgetheil» ten, im Diwan folgendermaßen: רחבים וארוכים חסדיך עמי ורעיוני רכים ולא אבין גלמי ועת נום וכהשכים בך עצם עצמי הכי טוב עשית ואנכי ארשע וחובי כסיח ואל שועי תישע ואחר נסית לבבי בך נושע מחמים שכנת ושהים מלאת וכל יש חוננת ולעשית הפלאת וכסא חוננת ועליו נעלית Ferner finden wir im Diwan und ebenso im Machsor Vitry