Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 2 · p. Seite 70

70 Akrosticha, mit besonderer Berücksichtigung einer andern Quelle entlehnten Materiale ausgefüllt werden kann. So fehlt in Moses den Esra's מיקוד מעצבי נוקרו הצלעות, wie es von Wittkower aus der Hamb. Stadtbibl. in Hamaggid 1872, S. 425, veröffentlicht worden ist, die dritte, die N-Strofe; ich komme hiermit seinem dort ausgesprochenen Wunsche nach, indem ich sie aus dem Wachs. Oran mittheile. Zugleich gebe ich die richtige Lesart für die darauffolgende in seiner Quelle in Unordnung gerathene Schlußstrofe. חלאיהו תלאותיו הכי רבו מאמרים יסמהו צרותיו וצח מהם ספרים וגם התפוצצו הרים ונטוטו גבעות ומצאוהו צרות רבות ורעית• צדקת האל נכונה ודיניו אמרי נעם ועדותו נאמנה אם ירצה ואם יזעם ברכו בהתנדב עם ובפרוע פרעות ומצאוהו צרות ומת ורעות. In der Regel setzt man mit Recht, wenn Anfang und Akrostichon einer Dichtung gegeben sind, denselben Text überall, wo sich die angegebenen Zeichen finden, voraus. Keineswegs ist das aber immer der Fall. Von nicht geringem Interesse dürfte dafür das folgende Beispiel sein, wo zwei Muwaschach dieselben Gürtelverse und dasselbe Akrostichon haben, aber sonst von einander ganz verschieden sind. Das Merkwürdigste dabei ist, daß sie beide, die ich auch in einer Handsch. im Brit. Mus. gefunden habe, im Diwan neben einander stehen. Ich führe sie hier übersichtlich vor, so daß ihre Uebereinstimmung und Verschiedenheit von selbst in die Augen fällt: אי גבורתך ימין אל לשמע און שמעתיך■ נואשה נפשי, לה־ ים ראש כאלו לא ידעתיך בוערה בי אש קאוח על גברת כי אסורה בא במסורת בריתך בשבי יצא לעיניך בוו ולעג כל בריאות אלמנות חיות צרורה שכנו זרים בביתך יחשבו כי בם רצונך שקטו נחות משנאות ואני גולה וסורה בחוותם את חמתך עמדה ביני וביניך