Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1883-01-01 · Heft 8 · p. Seite 374

374 Ueber eine handschriftliche Responseirsammlung וש׳ש הא דחניא 1 אוצז עם הארץ אטור לאכול בשר ודבתרה וטיליהי (sic,: בהנך כריאתא רעם הארץ לפרש לך טעמא רכל חרא ולהודיע הכי היל (הילכתא או לא י ופרשת כי שמעת שמקצה התלמידים ששם סומכין על החי ־עוח י הללו ומתירין לעצמן מטון עם הארץ " Diese letztere Thatsache erregt Scherica's und Hai'S Unwillen, sie antworten: ״אין אילו דברי איסור והתיר שצריכין לוטר בהן זו הלכה או אינה הלכה אלא רברי מיתר וכהילכות דרך ארץ ובסיפור מיתן שלעמי הארץ הוא וכדברי הבאי ואילו היו הלכות יי ש לסמוך עליהן כ משטען היו התלמידים הללו שהזכרת ראויים לנה ר ם ביום הכפורים שחל להיות בשבת ו ל ק ר ע ן כדג י ואילו היה ממון שלעם הארץ מותר היה ממון שלתלמידים הללו מותר מפני שהן כעם הארץ רהא פסיקא היל כאחרים שאפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חנ־מ . זה הוא עם הארץ י ואילו שימשו התלמידים הללו תלמידי חבס לא היו אוצן כך ולא היו מתירין לעצמן ממון שלישראל שאפילו גוים ממונן אסור שלא בזמן ואפילו etc. ctc. כיבוש ושנו חבצו מנין שגזל גוי אסור שב אחרי נמכר אבדתו בשביל טעם הותרה ובמקום שיש חלול השם אף היא אמורה י ימה פעמים etc. יש לומר בממון שלישראל אלא דברים אלו כך פירושן שהבהמה מצויה לשחטה ועם הארץ אפור לאכל ממנה לפי שאינו יורע הלכות שחיטה ואץ מותר לאכול משחיטת עצמו י אף פעמים ששוחט בקיא בהמתו שלעם האיץ והולך לו עד שלא בדק בטרפות ונמצא עם הארץ ושאצז ר אליעזר עם הארץ מומר etc. אסור לאכול ממנו שאינו יורע לבדוק לנחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת אטו ארם שיש מוח בקדקדו סובר שכל עם .הארץ .מותר לעשות בו כן והלא חייבי מיתות בית דין על עז ועל ברכת השם ועל עיר הנדחת אין רוחין את השבת י אלא כך הוא או8 פעמים שעם הארץ רודף אחר הכירו להרגו ביום הכפורים שחל להיות בשבת , ומותר לו לאותו נרדף לנחור את עם הארץ הרודף אותו בזמן שאין מוצא להציל אח עצמו אלא בהריגתו י לענין אצו ר שמואל בר■ pj .שהתירה אמרה הבא להרגך השכם להרגו etc, נחמני אצן ר יונתן עם הארץ מותר לקרעו כדג בזמן שהוא חרף L 138. Das Respoysum, wo der Passus vorkommt: ואפילו למאן דאצו. מן הפילסופין כי המנץ שלבעלי חיים יש לחן משלים