Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1883-01-01 · Heft 7 · p. Seite 326

8Z6 Di« Fabel in Talmud und Midrasch. Sänger die ganze Natur in Jubel ausbrechen bei dem großen, welterleuchtenden Offenbarüngsakte. Debora singt: ה׳־ בצאתך משעיר בצערך משרה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים: הרים נזלו מפני ה׳ זה סיני מפני ה' אלהי ישראל. (Richter 5,4—5.) Der Psalmist singt: אלהים בצארסך לפני עמך בצערך בישימון סלה : ארץ רעשה אף שטים נטפו מפני.אלהיט זה מיני מפני אלהיט אלהי ישראל (Psalm 68,8—9) הר אלהיט הר בשן הר גבננים הר בשן : למה תרצרון הרים גבננים ההר חמד אלהיט לשבתו אף ה' ישכן לנצח (das. 16—17.) Hier war wieder ein leichter und dankbarer Stoff für den Fabeldichter gegeben. Die Berge handeln ja schon im Mund« der Propheten und Sänger, und der Psalmist spricht sie sogar an. Dazu kam die höchst schwierige Stelle in Jirmija 46,18: חי אני נאם המלך ה׳ צבאית שמו כי כתבור בהרים ובכרמל בים יבוא '). Aus diesen drei Text stellen wurde die Fabel aufgebaut.. Mechilta zu יתרו, Sect. I, Abschn. 5: ר׳א אנכי ה' אלהיך כשעמד הקב״ה ואמר אנכי ה׳ אלהיך היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות ובא תבור מבית אלהיט וכרמל מאספמיא שנאמר חי אני נאם המלך ה׳ צבאות שטו' כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא זה אומר אני נקראתי וזה אומר אני נקראתי וכיון ששמעו מפיו אשר הוצאתיך מארץ מצרים . עמד כל אחר ואחר במקומו ואמרו לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים. י(י Siehe die Eommentare י und Targum Jenathan zur Stelle. In dem in der Peschito dafür gegebenen: אלא נפל פרעון איך תברא דטוךא, wovon mein Freund Dl'. P. F. Frankl in seinen ״Studien über die Septuaginta und Peschito zu Jeremia", Mvnatsschr. 1872, S. 502, sagt : ״Hier nicht an den Berg Tabor zu denken, sondern durch dm Gleichklang von תבור mit dem syrischen תברא sich zu solchem Mißverständnisse verleiten zu lassen; dies scheint wohl eher ein Phänomen für die Psychologie, als für die Exegese", wären wir eher geneigt, die vermeintlich emendirende Hand eines Abschreibers zu erkennen, der in dem Bergnamen תבור bloß eine versteckte Anspielung auf das eigentliche Prädicat des Satzes erblickte, das Jonathan mit ייתי תכירי ה p wiedergiebt und ähnlich in einer Randglosse oder gar im syrischen Texte gelautet haben mag. Durch dieses angedeutete ת ביר י ה wurde von unkundiger Hand der תבור, als nunmehr überflüssig geschienene Andeutung, aus dem Satze . verdrängt und das.תברא) תביריה) aus dem Prädicat an. seine jetzige Stelle gesetzt. Noch immer Schnitzer genug!