Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1883-01-01 · Heft 7 · p. Seite 322

M ־ ,Dje Zabel in׳ Talmud' und Midrasch'. die-Spitze des uns von ihm in A b o t h , Abschn, IVz Mischna 22, erhaltenen ה ילודים למות gegen den neuen Glauben des Evangeliums gerichtet. Die Zeit war einmal für solche Glaubensdisputationen und Anspielungen sehr empfänglich. Einen ähnlichen Zielpunkt scheint auch zu haben die an Form und Inhalt der vorigen verwandte anonyme Fabel: Zosua und die Sonne. Zu Josua 10,12, ausgehend von שמש בגבעון דום, lesen wir Jalkut, § 22: אטד לו השמש אתה אומר לי דום יש קטן פותח פיו ואומר לגדול הימנו רום א נ י נבראתי ברביעי ואתה נבראת כששי ואתה אומר לי חם א״ל יהושע בן חורין קטן שיש לו עבר וקן אינו אומר לו שתוק לא קנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבחובו שנא' ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ ולא זו בלבד אלא שנשתחיית כעבד לפני יוסף שנאמר והנך! השמש והירח ואחר עשר כוכבי' משתהד' לי אמר לו השמש אתה אומר שאדום וטי אומר קלוסו של הקדוש ברוך הוא אמרי לו שתוק ואני, אומר שנא׳ אז ידבר יהושע ואין אז אלא שירה. Was hier zur Fabeldichtung angeregt ha-t, sagen uns klar und deutlich folgende unmittelbar vorhergehenden, zum bessern Verständniß unserer Fabel nothwendigen Midraschworte: זהו שאמד הכתוב ממורח שמש ועד מבואו מחולל שם ה׳ משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקרוש ברוך הוא וכן אתה מוצא בשע' שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתק אח החמה לא אמר שמש בגבעון עמוד אלא Beförderung und Verbreitung des apostolischen Glaubensbekenntnisses und seiner Dogmen., In den ersten Jahrhunderten muhte Dem natürlich mit besonderer Entschiedenheit entgegengearbeitet werven» Die Fabel eignete sich besonders hierzu, um aus das Kolk esnzuwirken,