Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1883-01-01 · Heft 7 · p. Seite 291

-Exegetische Studien zum Propheten Ieremia^ 2St außer Zusammenhang mit dem Voraufgehenden, ebenso unvermitlelt ift der Uebergang von V. 7: בי בשקר הם נכאים zu V. 10, der VerküMgung der Rückkehr der Exulanten. Da. die Echtheit von B. 10, von den 70 Jahren in Daniel als Jeremianisch bezeugt wird, so bleibt nur übrig eine DislocaLion der Verse anzunehrneu. richtigen Sinn dunkler Verse finden. Zu meiner Beschämung finde ׳ ich indeß manche richtige Emendation in diesem Cvmment., auf die mich mein reichbelesener Freund, Herr Halberstamm in Bielitz, aufmerksam gemacht hat. Ich trage daher gern hier Lüzzatc/s Emendirungen nach, die mtt ben von mir vorgeschlagenen übereinstmunen. Zu 1, 13 מפני leg. חיו 17 ,4 —מסגים ieg את מה משא 33 ,23 — היו leg. אתם המשא; Luzzato findet die abweichende L.A. der LXX annehmbar; 25,38 עוב ככפיר סכו schüchterne Emendation יהויקים 27,1; סבכו leg. צדקיה. Nachträglich sei auch die Bemerkung angebracht zu S. 154, daß auch Saadia den sonst unverständlichen V. מקום מקדשגו verbunden hat mit dem voraufgehenden ובאחריתו יהיה נבל und zwar mit Ergänzung der Präposition p. Jbn Esra erwähnt 10 Verse, in denen Saadia trotz des Silluk das Ende eines Verses mit dem Anfang des folgenden verbunden tat (Moznajim Anfang): ואל וקשים על לבך רכרי העשרה הפסוקים שאמר אחד מהגאונים שהם דבקים עם הפסוקים הבאים אחריהם ואחד מהם שהוא: ובאחריתו יהיה נבל אסור לאמת כי . . . 1 פירש אותו בתוספת מ. Saadia^ Name ist zwar hier nicht genannt; aber Kimchi nennt ihn als Autor dieser Masora-widrigen Auslegung (z. St.): פירש הגאון ר- מעריה רכק עם פסוק שלמעלה ממנו כאלו אמר: יהיה נבל מכסא כבוד כלומר מושלך. Auch zu Hvsea 4, i0 führt Kimchi diese Auslegungsart Saadia's an: 'ור סעדיה הדביקו עם הפסוק הבא אחריו. עזבו את ח׳ לשמור ונות ויין. Komisch genug nimmt sich diese Entrüstung gegen den als Autorität verehrten Saadia aus dem Munde Jbn Esra's aus. Dieser hät Schuld daran, daß die Schriftaüslegnng im jüdischen Kreise eine bornirte Richtung genommen Kat, daß Spätsre nicht wagten, von der Accentuation der Nakdanim auch nur im Geringsten abzuweichen: בל פירוש שאיננו על פירוש המעמיס לא תאבה ולא תשמע אליו. Auch zu Ende Zach ot erwähnt Ihn Esra diese Art Saadia's, die trennenden Accente,.selbst das Soph Pasak nicht, zu beachten: אירע Nt ופל בעבור שמצאו בדברי היחיד שיש י׳ פסוקים במקרא שהיו ראויים להיותם דבוקים. Aus dieser Stelle erfahren wir, daß Mose Gikaülla ebenfalls diese Methode ongewendel hat und noch weiter als Saadia ging» 19*