Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1882-01-01 · Heft 12 · p. Seite 560

neben 'וידעה היום זג, welches nur den Mann der Demonstration betrifft. Die Unterscheidung אם בביאור אם ברמז.ist von wesent׳- licher Wichtigkeit für die Entwicklung des Systems, wie wir weiter (sub 8) sehen werden. Der Hinweis auf MaimoniLes betrifft M. N. III, o. S t: קאל לאהבה אה ר׳ וער ב?א טראם ־— •אן אלמחבה עלי קרר אלאררף Daß Delm. mit seinem שאו טרום עיניכם וג' dasselbe verbindet, was Averr. bei seinem: ״Haben sie nicht nachgsdacht über die Pracht des Himmels rc" deutlich ausspricht, werden wir weiter sehen. 4. S. 6. באלה א״ב מבואר שלימוד ההבטה אינו הכרחי ברה הואה במה שהיא דה ומבואר ג״ב שהוא ע״צ היוהר טוב, ויהבאר זה ג״כ, ווה שההורה הכוץ שלמוה כל אחד מבעלי הרה כפי מה שאפשר לו ולמה שהיה כלהי אפשר הלמוד הטופהי אצל כלל ההמון והיה אפשר ליהירים אם כ ההורה תבקש שני אלה הענינים. Da Delm. die Spezifizirung der Methoden vorausgeschickt, kann er später bei Averroes das Gesagte anticipiren und aus seinem Bibelzitate einen Schluß ziehen, welcher der Folgerung, die Averr. an sein Qoranzitat knüpft, gerade entgegengesetzt zu sein scheint. — Da hier vom allgemeinen Verhalten des rel. Gesetzes den verschiedenen Klaffen gegenüber die Rede ist, wollen wir Gelegenheit nehmen die früher erwähnte Stelle aus Moses Narboni's Einleitung zum Morökommentar, wo dieser Punkt ebenfalls besprochen wird, anzuführen und durch die Parallele aus Averr. näher zu beleuchten: למה שהיהה שלימוה הנפש אמנם הוא בשלישיה המדוה ושעליה שכליוה וכו' והיהה ההורה האלהיה תמוה אל מעלוה, השכליוה ובז/ והנה היא (ר״ל ההורה) מבארה מעליה המתה ומארכה; בהם, כי החלק הראשון על אטההו מיוחד לחכמים, ואם ככר יכללו להמון באופן מה פי הדמיון ההמוני . כאמנם החלק השני המיוחד ומיוסד להמון עד שיוכרחו בו, והוא נאוה וטבעי לחכמים השלמים, יחויב שיהיה שלמיה הנפש בהורה חאלהיה;גם עמידה משכנה אמנם הוא בה רק שיראה כאלו. יש שם מחלוקה בין החכמה וההורה, למה שהיו אופני ציור האמהיזה'