Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1882-01-01 · Heft 12 · p. Seite 558

etwaigen Referenz wegen numeriren wir die; stellen den hebräischen Text voran und lassen die Parallele aus Averr. folgen: 1. S. 4: ונעיין ראשונה אם לטירה החכמה טוהרהלבעליהרה הואת והיא הורה מר״עה אם לא, ואם היא טוהרה אם ע״צ ההכרח ותהיה א״ב לטירהה לא טוהרה לבר אבל מצוה או ע'צ הרהר טוב• Averr. S> 1. ״Der Zweck dieser Abhandlung ist der, daß wir in Rücksicht auf die religiöse Spekulation untersuchen, ob die Speculation über Philosophie und logische Wiffenschaften durch das religiöse Gesetz erlaubt oder verboten oder befohlen sei, sei es als etwas freiwillig zu Unternehmendes, .sei es als nothwendige Pflicht." 2. idiä. נאמר כי אץ ספק אצל בעלי הדה הנכונים ברעותם שכונה חמורה הזאה להיישירנו ברברים האנושיים ובמעשים 'הטוביס וכרעיה האטהיוה כפי! טה שאפשר לכלל העם וכחק היהירים בטה שייוחד להם ולכן שטה ההורה והנביאים שרשים טה ע"צ הקבלה והביאור ההלציי. או הנצוחיי כמשפט האטוה אשר אצל ההטון והעירה היהירים לחקור על; האמה המיוחד להם בדברים האלה. Averr. S. 6 : ״Da das Alles bestimmt ist und wir Mosli- Wen überzeugt sind, daß dieses unser göttliches Gesetz Wahrheit ist und daß es aufmerksam macht und auffordert zu dieser Glückseligkeit, welche durch die Erkenntniß Gottes und seiner Geschöpfe hervorgebracht wird, so steht dieses für jeden Moslim in Folge der Methode des Glaubens fest, welche seine angeborne und natürliche Anlage erfordert — nämlich die Naturen der Menschen sind abgestuft in. Bezug auf den Glauben; der eine glaubt vermöge der Demonstration, der andere in Folge von dialektischen Sätzen, gerade aber so wie der Mann, der sich durch Demonstration leiten läßt, denn in seiner Natur liegt nicht mehr als jene; wieder ein Anderer in Folge von rhetorischen Ausführungen, und sein Glaube ist, wie der des Mannes der Demonstration durch demonstrative Ausführungen." —