Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1882-01-01 · Heft 11 · p. Seite 518

518 Zur Geschichte der Juden in Urles. שמיקה לו וחמיה תחלה אם קם לענותך באף אם קין כי פעלו אפע והוא מאין בגרי נקמות בת ובגדי זין כי אל תהי ברה בסובאי יק שותה ומרקד ביכובי (?) אחרי מותו שירים תרבה תמית גם אשו לא תכבה ולא יחכם אוי ישכיל הכי ה בת שיר יפת מראה יפת העין אל תפחדי ואל תמררי אכן הרי אל חצאי לריב ואל נא תלבשי׳ ישתה במם רעל באף אל יין נם העת אמר צר מר המר כי רמתו תוך שוחתז אמרתי לו תועלתו לא נאום הגבר הוקם על הלובש קנאה, להנקם מאויבי האשל הגדול השילוני כבודו האחן מלאה דברה בי נפש נקלה ונבאה, חשב לקלות גאוגע איש אשר לא ישית עם כלבי צאנו, ובשמעו הדברים ׳צמת כי לכלב חי טוב מן האריה המת, ועל ואת כמעיל קנאה גבש, אני אני הוא ישעיה ב״ר ..שמואל בנו דבש וואת אשר ׳פלח לו על גב הכתב סכל מרבה דברים על גברים גברים וברים שופך בוו על נדיבים, אצילי ישראל אנשים חכמים וידועים עם אלהים ועם אגשים טובים, העלם נתעלמה ממנו מומה ומכל חכמה לבו חלוק, הגרני גורן האטד היושב לוק. ואחרי איש שוקט ובוטח דלקת היעלה נא באוני קול פחדים ביום יתפרצו מנהו עבדים וידורון ולי יצאו גדורים ויאנק כאחד השדודים ויתהלל והן הוא בלמודים שתום עין ואיך יפשט בגדים ועין יבש היגמול השקדים אני נושא ואומר לו חסדים ואקרא יודעי נהי וסופדים ■ אני שורק והיו לאחרים ופרשתי לכל רוח מצודים ויען אויב ויאמר מה לך כי נזעקתה הבקשור קושרים עלי ומורדים ואם נבר כגרני נם ויברח ולי מלכי צבאות נלחמי כי הלואת יאסוף נתי ימינו ומה לי עוד לעול ימים יקלל ואיך יחו נכוחות במליצות ראו אחו בלי מים הישגה ולולי כי פני אב זה ילדו רשימותיו בשירי והמיתו ואם יברח לקצוי ים רחוקים ומלכדת׳ עלי נתיב ללכדו