Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1882-01-01 · Heft 10 · p. Seite 474

474 Notiz über das Werk ח-בוה.נרולוה. Zu Ende von ה׳ לולב nach der Stelle ed. Ven. Bl. 34 ä : . ויחיד רקאטרינן גימר בהן את ההלל לאו יחיד ממש ובולי שמעת מינה יחיד רטצלי לחודיה רלאו בר עשרה ובו' דהא לא קרען צבור אלא לכלהון ישראל findet sich in der Hs. Bl. 101 folgender wichtiger Zusatz: ושדרו ממתיבתא דיחיר יחיד ’ממש ובו' אלמא יחיד ממש ומברך בין לגמור ובין לקרוא את ההלל. פירוש איכא פלוגתא בין שידור מתיבתא דאמרינן תירוץ (?) ב על .הלכות זה ובין סר רב י ה ו ר א י בעל הלכות ה ק ט ן ביחיד דקאמריק ריחיד ממש הוא ומברך בין לגטור ובין לקרוא ולא דחי אלא ראשה דהלכתא ראטר ויחיד דקאטרינן גומר את ההלל לאו יחיד ממש מה אטד מתיבתא טעה ומטעי ראמר לאו יחיד ממש אלא יחיד דקאמר יחיד ממש ומברך בץ לגמור ובון לקרות וקורא . כך היה בידנו וכך היה הוראה במתיבתא דסורא אבל מתיבתא דפומבריהא אמר' יחיד לא יחיד ממש ואסור לקרות הלל בר״ח ובחו׳ש׳ט של פסח ואט׳ בו טעמים וכלהו כתיבין בהלכת קטן• Hier scheinen zwei Zusätze zu sein, die erste beginnend: ושדרו ממתיבתא, die zweite: פירוש איכא פלוגתא, letztere '״ nimmt schon Bezug auf erstere und erörtert die Differenz zwischen den בעל הלבות, und dem im ersten Zusatz angeführten ושרדו ממתיבתא und zwar letztere Ansicht nach R. Jehudai dem בעל הלבות קטן also im Gegensatz zum בעל הלבות וה nämlich der הלבות גדולות. (Nebenbei erfahren wir, daß die הלבות קצבות der ר״י גאון genannt wurden הלכות :קטנות, die Maimonides in der Einleitung zur Mischna citirt, gegen Brüll Jahrbücher 11,76 welcher ה' קטועות lesen will). Vielleicht war ר״ש קיירא in Pumbedita, da er die Ansicht der מתיבתא רפומבדיתא in seine הלבות ausgenommen hat und nicht die der מתיבתא רסורא. Es ist also evident,״ daß die Hs. ה״ג viele Zusätze enthält» und warum sollten nicht auch die gedruckten einige Zusätze enthalten? Um nun auf die Zeit der רייש קיירא zurückzukommen, tonnte er die היג im Jahre 1052 881. verfaßt haben, wie Ihn Daüd angiebt, aber später ist Manches hinzugefügt worden, jedoch nicht später als ei. 1209 861., da kein späterer Gaon