Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1882-01-01 · Heft 4 · p. Seite 169

des Exilarchen David den Sackai. 169 . ההוא אתרא לטיכתב שטרא כל במה דלא כתיב שטרא מצי למיהדר ביה וכי ררב [זכררב] אירי בר אבץ דאט ובמקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב את השטר וכל שכן דאיכא בה חזקה בהדו חליפין דר,א כבר מפרש ביה ראיתברר רחמן דנן בר ב ר י כ א ן דיר בה כהרא ררתא ואי משום דלא פרישו שהדי הירא דרחא היא הא כבר כתיב דפמיק רינא דברקו להו בית ר י נא ר נ שיא ולא אישתכח דאית ליה לב הבור דרתא בבגדאד לבר מהא רריר בה חסן בר בריכאן - הילכך מן כל אילין טעמי אף אנחנא נמי אחזיקניה לתלתא דהרא דרחא בידיה ד ח ס ן ופקידנא וכתבו ליה מאי ראית מן דינא וחתמו ויהיבו ליה דליתי כיריד. לראיה. Aus den Worten ״ופסק ראש גלותא נטריה רחמנא מן הילכאתא גבאראתא וטעמי ברירי" erhellt, daß der Exilarch seine Decision ebenfalls durch talmudische Beweise zu bekräftigen und zu erhärten pflegte, wenn auch vielleicht durch erborgte Weisheit von den Mitgliedern des am Schluffe erwähnten ״בית רינא תשיא". Ob der י בהאבוד בר נאטר) ein Mitglied der von Nathan Hababli erwähnten Familie ,בני נטירה", die Saadia zugethan war — gewesen, läßt sich nicht bestinimen. Das folgende Responsum hat die Ueberschrift: ״מה דהוה קדמנא בבאבא רמתיבתא וני לבית רינא דמרנא ורבנא מעריה ראש מתיבתא דמתא מחמיר.", und am Schluffe das Datum: יב״ב בשבת דהוא כ״א בסמן שנת ר«מ בקטיעא" also 929 (בקטיעא hat hier wohl die Bedeutung von "לפ״ק "לפרט קטן, weil von der Seleucideuaera 1249, tausend weggelaffen sind). סמן ר״מ wäre dreizehn Monate nach Saadia's Berufung, die nach Scherira אייר רל״ט stattgefunden. Dieser Umstand macht es wahrscheinlich, daß auch das vorhergehende Responsum aus der Zeit vor dem Streite zwischen dem Exilarchen und dem Gaon stammt und nicht nach der Aussöhnung. Das Responsum Nr. 2 hat die Ueberschrift ''[שטר שובר וה הטקויים יצא לפנינו לשער ישיבה שלימין [של ימין" u. s. w. י) Der Name בחבור ist persisch, bedeutet bonum esse, bonitas, salus nach Vullers s. V., der es auch als nomen viri bezeichnet.