Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1881-06-01 · Heft 6 (Juni 1881) · p. Seite 265

265 Die Fabel in Talmud und Midrasch. Wir reihen hier als Gegen st ü cf an die Fabel: Der überwundene Sabbath. Midrasch Jalkut § 321 zu Jirmija 33, 25: כה אסר ר׳ אם לא כריתי יומם ולילה חקוח שמים וארץ לא שמתי lesen wir: אתה מוצא השבת והמילה מדיינים זה עם זה השבת אומר אני גדולה מטך שבי שכת מלאכת עולמו שנאמר וישבות ביום השביעי אמרה הטילה אני נהלה סמך שאלמלא אני לא נברא העולם שנאמר אם לא בריחי יומס ולילהוגו׳ א״ר יהודה בר שלום משל לשתי מטרונות שהיו עומחת ולא היה אדם יורע ליתן לב להפריש אי זו גדולה מחברתה כמן שהעביר אחת מלפני חברתה ירעו הכל שאותה שעברה מלפני הברחה היא הקטנה כך ממה שאנו יודעים שהמילה רוחה שבח אנו מרעים שהטילה גדולה מן השכח. Als Quelle ist im Glossarium angegeben ילמדנו, und wir finden sie auch im קונררים אחרון ממדרש ילמדנו לר׳ שמעון הדרשן כעל הילקוט, zum ersten Male abgedruckt in Jelliueks Beth Hamidrasch Th. 6, S. 79, zu וביום השמיני ימול Leviticus 12, 3. Auch hier läßt sich der historische Hintergrund der Fabel mit Wahrscheinlichkeit ermitteln. Der irr der Fabel genannte ר' יהודה בר שלום lebte nach Juchasin in der Zeit des Nabbi Abbahu. Er sagt ausdrücklich: שלום בזמן ר׳ ׳ אבהו p ר׳ יהודה. Nun lesen wir Midrasch Echa Rabbathi, Einleitung, § 17: ר' אבהו פחח ישית בי יושבי שער אלו עכום שהן משכין בבתי חרטיאוח - . . . ונגינות שוחי שכר מאחר שה; יושבין ואוכלין ושותק . . הן משכין. . ומלעיגים בי ... . והן אומרין אלי לאלי כמה שנים אח בעיח מחי והן אומרים בחלוקא דיהוו־אי ומכניסים את המתים (המוטס) לתיטרון שלהם וראשו.דשבתא למגולח והןאיטרין אלו לאלו על מה ראשו של זה מגולח, והוא אזמר היתרים הללי שומרי שבתות הן וכל מה שהן יגעין כל ימות השבת אוכלין בשבת ואין לחם עצים לבשל בהן והן שיבחן מטותיהן ומבשלין בהן והם ישנים בארץ ומתעפרים בעפר. וסכין,•בשק לפיכך השמן ביוקר. .; Ein Körnchen Wahrheit mag in dieser Satyrs schon gsle-