Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1881-06-01 · Heft 6 (Juni 1881) · p. Seite 263

Die Fabel in Talmud und Midrasch. 263 In schönster Harmonie mit dieser Fabel des Rabbi Simon ben Jochai von dem durch Gott geschlossenen innigen Sabbath-Jsrael-Bunde steht folgender im Talmud in seinem Namen mitgetheilte Ausspruch. Babli, Beza, 16a: א׳ר יוחנן משום ר׳ שם ע ין כן י ו חי כל מצות שנתן להם הקב״ה לישראל נחן להם בפרהסיא חוץ טשכת שנהן להם כ צנע ה שנא׳ כיני ובין כני ישראל אוח היא לעילם. Und wenn ich oben vorweg in der Fabel des Rabbi Simon ben Jochai die Grundqnelle für die in Talmud und Midrasch so eins wichtige Nolle spielende נשטה יחירה entdeckt zu haben glaubte, so wird dies nur unterstützt durch die an den letztettirten Ausspruch des R. Simon ben Jochai daselbst geknüpfte Auseinandersetzung des Talmud: אי הכי לא לענשו נכרי׳ עלה שכח אירועי אודעיש־זו טחן שכרה לא אודעיגהו ואי בעיח אימא טחן שכרה גטי אודעינהו נשמה י ח ירה לא אודעינהו דאמר ר׳ שמעון בן לקיש נשמה יחירה גוחן הקכ׳ה כאדם ערב שכת ולמוצאי שכח מטלק אותה הימנו שנאמר שבח וינפש כיון ששכח וי אבדה נפש. Die נשמה יתירה des Rabbi Simon ben Lakisch stammt ebensogut von Rabbi Simon ben Jochai wie der früher citirte Ausspruch seines Zwillingsamora Rabbi Jochanan und wird hier mit richtigem Verständnis; zu ihrer Quelle indirekt zurückgeleitet. Der Lehrzweck dieser Fabel ist natürlich kein anderer als dis nachdrücklichste Einschärfung der gewissenhaften pünktlichen Beobachtung des Sabbath. Wie der Sabbath ohne Israel sich unglücklich fühlt und Wien mußte, so kann auch Israel nicht ohne Sabbath, sondern nur im Bunde mit ihm glücklich sein. Dieser Lehrzweck ist ja am Ende auch ausdrücklich beigegeben in: זבח היכר שאמרתי לשבח כנסת ישראל היא בן »גך. . Und wie wurzelt diese Fabel mit ihrem Lehrzweck wieder in den Verhältnissen ihrer Entstehungszeit! Zur Zeit des Rabbi Simon ben Jochai hatte die römische Regierung die B e o ba ch t u n g d e r S a b b a t h f eie r auf das strengste verbo»