Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1881-03-01 · Heft 3 (März 1881) · p. Seite 129

Die Fabel in Talmud und Midrasch. 129 כל זמן שתלמיד חכם יושב ועוסק בחורה בלילה הקרוש בחך הוא טישך לו חום של חסד ביום שנאמר . ... ולא עוד אלא שהקדוש כרוך הא ממציא לו מוונוחיו בכל מם ויום שנאמר וחתן נדף לביתה ואין טרף אלא מזונות שנאמר טרף נתן ליראיו יוכור לעולם בריתו ואום׳ ותבוא אליו היוגה לעת ערב והנה עלה זית טרף כפיה ונו׳ אמרה אשרי אדם שמזונותיו מרורק בזית ומסורק כידו של הקרוש ברוך הוא ולא מחוקק כדבש ומסורק כיד בשר ודם למה שהקב״ה זן ומפרנס את כל בריותיו שנאם׳ פותח אח ידיך ומשביע לכל חי רצון• Hier spricht die Taube weder zu Gott, noch zu Noah, sondern ruft es in die Welt hinaus, wie sie auch nicht von sich und ihrer Nahrung spricht, sondern vom Menschen und seiner Nahrung אשרי ארם שמזונותיו- Man.merkt diesem Midrasch seine Jugend deutlich an. Es wird hier diese Fabel auch schon als so bekannt vorausgesetzt, daß der Midrasch sich auch auf sie beruft zur Bestätigung des vorangehenden ואין טרף אלא מזונות *). Suchen wir in der Midraschliteratur ein Analogon für die ahiffaffuHfläart des טרף בפיה, so finden wir es im Tanchuma zu Bereschith 25/29 ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. Dazu heißt es daselbst: 'מהו כי ציר בפיו היה צד אח יצחק הצדיק בפיו וגו. Also so wie in unserer Fabel der . Taube anstatt des Olivenblattes Worte in den Mund gelegt werden, so werden auch dort anstatt des W i l d p r e t s im Munde I s a k s gefangennehmende, bestrickende Worte in den Mund Esaus gelegt. So sind im Munde der Agadisten טרף בפיה und ציר בפיו in analoger Weise für den Gaumen des Volkes mundgerecht gemacht worden. Die Lebenszeit des ר' ירמיה בן אלע!ר läßt sich nicht mit ') Auch auf' die Fabel ״Die Ströme und der Euphrat", die^ ich als eine der ältesten talmudischen Fabeln hingestcllt habe» beruft sich Sifre, um die Richtigkeit einer dort vorangehenden Erklärung zu beweisen. Siehe Graetz's Monatsschrift Iahrg. 1876, S. 120 in der Anmerkung. Ersetz, Monatsschrift XXX. ,. 9