Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1880-03-01 · Heft 3 (März 1880) · p. Seite 103

Die Fabel in Talmud und Midrasch. 103 (Jalk. שלא כטירה אמר סייחה לחטורה (Jalk. (שאינה עושה כלום תבוא השעה יתראה טון שבא (richtig umgek. אטר לה הטורה לסייחה נטלו החזירה ונחרוה הוי לא (I. verschrieben קלנרם (קלניא שלהט ה ט א כ ל ניר ס אלא הבטלה לכן נאטר אהר הרכריט האלה גרל ואחר כן מתלי את הטן. In, Jalkut wird zum Schlüsse noch hinzugefügt: וכן טוכן של אוטות העולם שג׳ ואויבי ד' כיקר כרים כתחלה ואחר כן כלי בעשן כלו. Die Worte: הוי לא הטאכל גורם אלא הבטלה hat Jalkut nicht, und sie habe» auch in der oben gegebenen Fassung des Abba Gorion gar keinen Sinn und keinen rechten 31״q1i»hc>i־ Hang mit dein Frühern. Mail merkt hier das Lückenhafte des Textes nur zu deutlich. Ester Nabba «. a. O. hingegen ist diese Lücke ausgesüllt, Uild die Worte הוי לא הטאכל גורם אלא הבטלה erhalten dadurch ihren richtigen Sin» lind Zusainmeiihang. Wir lassen darum die ganze Fabel nach der Fassung des Nabba hier folgen. Dort lautet sie: אחר הדברים האלה גרל המלך אחשורוש אח הטן בן הטרתא וגר וש״ה כי רשעים יאכרו ואויבי ד׳ כיקר כרים שאין טפטטין אותן לטובתן אלא לטבחה כך הטן הרשע לא נתגרל אלא למפלתו טשל לאדם שהיתר. לי סייחה וחמורה וחזירה יהיה גוחן לחזירה בלא מרה לחמורה ולסייחה כטדה אטרה סייחה לחמורה 0 ה שוטה זה עושה אט שאגו עושין מלאכתי של בעל הכית טחן לגו כטרה ולחזירה שהיא בטלה שלא בטרה אטרה לה תבוא השעה ואח רואה במפלתה שאין טאכילין אותה יותר לכבודה אלא לרעתה פדן שבא קלנדס מיר נטלו לחדרה וגחרוה התחילו נותנין שעורים לפני כתה של חמורה והיתה מנשבת בה1 ולא אכלה אמרה לה בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת כן לסי שכתוב דשם את כסאו מעל כל השרים .אשר אתו לפיכך ויתלו אח המן Hier endet also die Fabel!licht, wie in Abba Gorion und Jalkut, nlit dem Tödten des Schweines — womit za die 4