Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1879-10-01 · Heft 10 (Oktober 1879) · p. Seite 465

Fragmente zur Ausstellung der Agada. 435 überein, während babli bedeutend abweicht. Das, auch die Stelle im Jeruschalmi älter ist, ersieht inan ans dein Texte. Im T. jer. Berachot lesen wir ר־״אש והכלאים אע״פ שלא נבראו מששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית.,..האש ר׳ לוי בשם ר׳ וירא י!״ו שעות שמשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון. י״ב בערב שבת, ושתים עשרה בלילי שכח ושתים עשרה בשבח והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם וער סוסו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שני תחת כל השמים ישהו. למי שאם על כנפות האר׳ן. ביון שיצת שבה התחיל משמש החשך ובא ונחירא אדם ואמר אלו היא שני בו הוא ישופד ראש יאחה תשופנו עקב שמא בא לנשכני ואמר החשך ישופנו א״ר לוי באותה השעה ומן לו הב״ה שני רעפין והקישן זה לוה ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני ויברר עליה בורא מאירי האש. שמואל אמר לפיכד מברבץ על האש במוצאי שבתית שהיא חחלח ברייתה, רב הונא בשם ר׳ אבהו כשם ר׳ יוחנן אף במוצאי יחייב מברך עליה שבכר שבח האור כל אותו המם. Der abweichende Passus hiervon lautet im Tal. babli, Pesachim 4<׳, a: ר׳ מסי אמר שני דברים עלו במחשבה להבראות כע״ש ולא נבראו ער מוצאי שבת, ובמוצאי שבח נתן הקבי׳ה דיעה בארם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זה כור, ויצא מהן האור. Ta nämlich dem Stciuzeitalter das Holzzeitalter vorangegangen ist, so ist auch die Ansicht der Zubereitnirg des Feuers durch Holz als die ältere und die ursprünglichere attfzufasseu. Plan beachte ferner die Verschiedenheit des Ausdruckes zwischen זמן לו הקב״ה, was also ein von Gott Vorherbeüimmeu und Vorbereiten bedeutet, das Holz selbst ihn, schoir zur Verfügung uub zur diesbezüglichen Nutzanwendung stand, ivährend der babi-lonische Talmud den Adam selbst die Steine herbeibriugen lässt, nachdenr ihm Gott eitle ״h ö h e r e W e i s h e i t" zu Theil iverbeit läßt (נתן לו הקכ״ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה). Daß aber רעפים in der That nicht ״ לבניםZiegel", sondern ״dürres, dünnes Holz" bedeutet, erhellt zunächst daraus, daß an ״Ziegel" als Kunstprodukte nicht gedacht werden darf, und wir Sracy. XXVIII. 1«. 30