Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1879-06-01 · Heft 6 (Juni 1879) · p. Seite 272

272 Zur Komposition der agadischen Homilien. Hier fofrtt als nähere Angabe der etwas dunkle Passus ורבנן (י אפיי כולד,ין חורי כולה בביח העולפים נאפרה, אטד רני אחא אביייז ידבחריה, ilnd dann die Bemerkung, die sich aus die Verse אבי-ו; ידכקריה bezieht: ורבי פאיי עבד יקהין בקיחה ל״ה׳ כיום כלייז פשה. Nttr nach der Deutung des N. Meir^) konnte sich ja die Auslegttltg über;אבריו 511 einem Proönt eignen, welchem eine Ausführung des Gedankens אבריץ זה איהל מעד ist. Dieser Satz, der altonyln an der Spitze des Proönts steht, stammt wohl ursprünglich von N. Mei'r. Freilich kommen in dem Proöm viele spate Nanieu vor, und יי׳ פאייי עבד יקהו; בקיחה וכי׳ fann nicht bedeuten, das; das Proöm, wie es in der Pesikta steht, 011מ N. B^e'i'r gebildet worden ist, was auch sicher der Autor des Midr. Cant. nicht hat sagen!vollen. Wenn derselbe dennoch in dieser Weltdung auf das Proöm der Peükta hinwies, so kömtte er es thun, weil der Gedanke des Pwöms N. Merr gehört, und vielleicht hat auch אבייץ ר־ פאיי א פי זה אוהל מעד ansanglich in der Pesikta gestanden. Das; dieses Proöm dem Alttor des Midr. Cant. Vorgelegen hat, ersieht man auch — wenlt etwa die besprochene Stelle altders erklärt werden sollte — aus der Auslegung des Midrasch zu;אבריו selbst, welche das der Pesikta direkt entlehnte Proöm, sowie mehrere bemielbeu nachgebildete Deutungen (Variationen) enthält. Diese Auslegung hat folgende, in den Ausgg. nicht gilt zit übersehende Gliederung: אבריו; עשה לו 'רבי עזייה בשם רבי יהידה כרכי סיפון בחר קרייה בפשכן אבייון זה פשבן - רבי יידא מבי אלעאי ■ בקר קרא באיו; אבריו; זה האיץ - ד״א אבריו; זה ב״ה - ד״א אביייון זה העולם ־ ד״א אבריו; זה כסא הכביד. Das erste Glied/ das wenig geänderte Proöm der Pesikta, hat a u ch hie r lt o äeine Schltt s; f o r m e l: איפקי... ביום שהוקם אק הפשב; שגאפי ויהי ביום בלוח פשה וגו׳. den mtderen mehr oder minder Dem ersten nachgebildeten Gliedern wiederholen sich die Elemente des ') Man vgl. die Erklärung des מיכ z. St., die aber nicht ganz befriedigt. *) Vgl. auch Cant. r. zu 2, H.