Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1879-05-01 · Heft 5 (Mai 1879) · p. Seite 197

Die Halleluja- und Hallel-Psalmen. 197 Literatur. Das Hallet — und dazu gehören eben Hallelujapsalmen — wurde responsoriscb zwischen einem Liturgen und der Gevleinde vorgetragen. Der Liturge führte den Namen קרא^, der V o r leser (Tosephta Peßachivl X.): הפקרא אח ההלל הן הולכץ אצלו והוא אינו הולך אצלן. Das Nespollsoriulll war derart, das; die Gemeinde je den er steil Vers des betreffenden Psalmes wiederholte, während der Liturge die Verse nacheinander recitirte (Tosephta Sota VI.): כיצד אפרו שירה? כגדול עפקרא אח ההלל בכית הכנסת ועונין אחריו על כל ענין. פשה אפר אשירה לה' וישראל אפרו אשירה לה׳ פשה אפר עזי תפרח יה וישראל אפרו אשירה לה׳ פשה אפר ה׳ איש פלחפה וישראל אפרו אשירה לה'. Es wird also vorausgesetzt, daß bei der Necilation des Hallet die Gemeinde au? die von dem Liturgell vorgetragenell Verse nlit Wiederholung des ersten Verses einzufallen pflegte. Kürzer ist dieser Modus angegebell Lll babpl. Sota j>..0דb.: כגדול הפקרא אח הלל והן עונין אח״יו ייאשי יפרקים). Was dieses bedeutet, wird iu jerus. Berachot (VIII. p. 12(1. ulld Paral.) erklärt: הי אימן ראשי פרקים? הללו יה הללו עבדי ה׳ הללו את שם ה'. So ist auch die Stelle (babpl. Sukka 38b.) zu verstehen: אם היה גדול פקרא אותו (ההלל) ערכין אחריו הללויה. Das will nicht etwa sagen, daß der Zuhörer nur nüt dem Worte הללויה allein respondirt, sonderll mit dem ganzen ersten Verse, der mit הללויה beginnt. Demnach kann das הללו יה nur der Ausruf des Li- Lurgen an die Gemeinde bedeutell, sich ihrerseits an der Lobpreisung zu betheiligen, etwa wie Psalm 31, 4: גדלו לה׳ אחי ונרומפה שפו יחדו. Das Halleluja hat also ursprünglich eine begriffliche liturgische Bedeutung, wenn es auch nicht überall einen Bestand- Lheil des Psalnies selbst bildet. Die Veranlassung zu seiner Verkümnlerung zur bloßen Formel werden wir später kennen lernen. Von diesem einzig richtigen Gesichtspunkte aus betrachtet, ־־ •) Durch diese Parallelst, ist erwiesen, das; die angegebene LA. in der Tosephta richtiger ist, als die variirende in der ed. Zuckermandel.