Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1878-01-01 · Heft 10 · p. Seite 463

Die Religionsphilosophie des Abraham ibn Daud ans Toledo. 468 ist, erfüllt, dann wird auch keiner Seele, die ihrer würdig ist, diese Gabe vorenthalten, denn Gott ist über den Verdacht des Geizes erhaben')- Dennoch aber darf die prophetische Erkenntniß nicht etwa als eine naturgemäße Eutwicklnugsstufe des menschlichen Geistes betrachtet werden, man muß vielmehr ihren Ursprung immer auf eine Gnadenwirkung der göttliä!en Vorsehung zurückführen a). Die auf die allgemeinen Verhältnisse bezüglichen, äußeren Vorbedingungen sind: die Zeit, der Ort, und die Nationalität, an welche die Prophetie entweder ausschließlich oder doch wenigstens vorzugsweise gebunden ist. Wie der Talmud berichtet, hätte eine göttliche Stimme den älteren Hillel sowohl wie Samuel Ha-Katon als der Prophetie würdig bezeichnet, nur die Zeit, in der diese Männer lebten, sei der Prophetie nicht günstig gewesen 8). Auch von dem Patriarchen >) Em. Ram. S. 74 Text: וכאשר הוכנה הנפש הושפעה הנבואח, 2׳ אין שבש כילות, vgl. Em. Ram. S. 36 Text: ,אכל אשר נאמר עתה הוא שזה הדבר אשר נקראהו נותן הצורות; לא יתכן עליו מן התואר יבש המנוניכש כלל, כמו הכילות או העול או מה שדומה לוה, ולא יהיה הוא המשפיע על גשס מה נפש הנביא והפילוסוף, ועל נשבש אחר [נפש] הנמלה או התולערת, בכילות על זה ובותרנות על אלה. Vgl. Kasan V, 10. S. 384; Schahrsst II, 112; Kaufmann, Attributenlehre S. 246. Anm. 245. ף Em. Ram. S. 74 Text: כאשר נשלמו ההסחבריוח מן האומה והזמן והמקובס, נשפע השפע על המוכן ועל אשר הוא לו בקנין, לא כמו שיושפע על המוטבע, Die letzten Worte sind so aufzufassen, wie wir sie oben wiedergegeben haben, dadurch erhält auch der folgende Satz, der sonst ganz unverständlich wäre, seinen guten Sinn. A. b. D. fährt nämlich fort: ואין שליחות אל אומה שלא יושנה ביעוד אלהית ומה שד־ומה לוה, וכבר כונו אליו קצרת קדמונינו ע״ה ונאמר עליהנם ארבעדת נכנסו לפרדס וגו׳. Jede prophetische Sendung, will unser Philosoph sagen, bedarf außer dem Vorhandensein aller hierzu erforderlichen Bedingungen auch noch der ausdrüälichen Zustimmung Gottes; selbst so hervorragende Manner wie die vier Gesetzeslehrer mußten, da sie entweder ungenügend vorbereitet (Monatsschrift 1877. S. 516), oder ohne die göttliche Zustimmung ״in's Paradies" dringen wollten, in ihrem Unternehmen scheitern. *) Synhedrin 11 a.; Jerusch. Sotah ad finem.