Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1877-01-01 · Heft 7 · p. Seite 314

314 Mardochai ben Hlllel, גזירה שמא יקח סן הקבוע" וא׳-ת הא רחני׳ ובנמצא הלך אחר הרוב ליחוש שמא יקח מן הקבוע, וי״ל רהחם כיון רהאיסור ירוע ליכא לסגור שיקח מן האיסיר בטייר, אבל הבא ראין האיסור ׳רוע סבור הוא שכך מותר ליקח ממקום הקביעות כמו היכא דפריש" כפר״י" אכל ר״ת תירץ ררווק׳ גבי קרשים החמירו למיגור גוירה שט׳ יקה מן הקבוע, וה״ה גבי טבעת של ע״ו שנתערבה ונפלה אחוז לים כדלקט׳ בכל אלה שייך להחמיר ומשום חומר׳ רע״ו אבל לא בשאר מיל׳" ומטעם 1ה היה מתיר רבי׳ תם בשכא ואב ודרס שתים ושלש בהמות ונתערבו בשאר בהמות וכי פריש חד מינייהו שרי מטעם כל דפריש כוי, ור״י וריצב״א התירו מטעם ספק ספיקא שהרי אין דרוסה אלא ביר ושט׳ בשן או ברגל הכה ואפי׳ הבה ביד שט׳ אינה זאת" אמנם ר״ב פי' בם' התרומה בסוף הילכות איסור והיתר רדבר שהוא ספק ספיקה ראוריית' לא בטיל אפי׳ באלף אם הוא דבר שבמניין כגון ביצה שהיא ספק טריפ' שנתערבו באלף כולן אסורות" ונפלה אחד מהן" רווק׳ נפלה אבל לא הפילה ורווק' לים הגדול ראינה בעין,) כלל"®) ולמורי ה״ר מרדכי נר׳ דאין הילכת׳ ברב נחמ' רהא מוקי לה כיחידאה ונפק' טינה אם נתערבה חתיכה גדולה או דבר שבמנין אפי׳ באלף ונאכלה אחת מהן בשוגג דהוי רומיא רנפלה לים הגדול לא אטרינ' הך האיסור נאכלה" טין במינו ברובא, פי׳ אם אינו בריה ודבר שבמניין או חתיכה הראייה להתכבד, ופסק ר״ב כס' התרומה דהא ראמי כריה ודבר שבמניין וחתיכה גדולה רלא בטלי היינו רווקי אם איסורי מחמת עצמי כגון ביצת טריפה ונבילה או פירות גסות של ערלה, אכל אם נאסרו מחט׳ בליעת איסור במילות כשאר חתיכות" וא״ת היכי קאמ' הבא ברובה והא בם' גיר הנשה אטרינ׳ מין במינו בס , ותי׳ ר״ב בס׳ התרוט׳ רהכא מיידי ביבש ואפי׳ מררבג׳ בטילה ברוב כיון דאין איסור נבלע בהיתר, וראייה מפ׳ גיר הנשה (חול׳ צ״ס:) מהפרי' גבי גיד הגשה או חתיכה של נבילה ולבטול בחבה וצריך לתרץ גבי גיר משר דבריה וגבי חתיכה משום הראויה להתכבד, משט' הא לאו הכי בטל ברוכא" והיכ׳ רנחערבה חתיכה קטנה האיסור עם חתיכות בשר היתר ונתבטל ברובא ולא הוכר האיסור אפי' אם אהר כך בישל כל החתיכות ביחד כולם מותרי׳ ואין צריך ס׳ דכבר בטל אבל אם מכיר *) Mss. כעין. — *) Vgl. Tossaph. Sebach. 74s., 8. V. ונפלה אהד מהן.