Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1877-01-01 · Heft 7 · p. Seite 312

312 M ardochai ben Hillel, הלוי דחלה תלוי הדבר במי שהעיסה שלו בשעת גילגול דדרשינן עיסתכם ,לא עיסת גוי, אבל גבי מעשר לא דרשי,־ דגנך ולא דגן גוי אלא דיגונך ולא דימן גוי ואפילו דגן דגוי אם מרחו ישראל ושוב לקחו ישראל חייב במעשר כראם׳ םם״ק דככוחח (י״א;1 א״ר שמואל כר' נתן א״ר חגיגי הלוקח טבלים ממורחים מן הגוי מעשרן והן שלו ומסיק כגון דמרחינהו ישראל ברשות הגוי" אבי״ר." ורש״י פי׳ בם' השולח (גיט' מ״ו.) וזי׳ל דיגונך ולא דיגון גוי שאם מרחו גוי והן שלו בשעת מירוח או מירוח הגוי פטור ואפי' לקחו מישראל בשיבולין, אבל הגרילין בקרקע גוי ולקחן ישראל בשיבולץ ומירחן חייבין במעשר רקרקע ישראל ביר גוי לא הופקעה 4) קדושתה עכ״ל" ור״י פי' *) דר' אליעור דריש גטי ריגונך ולא דימן גוי מרבת' דגנך ולאכול (ולא כתיב3,)) תבואתך דאי הוה כת' תבואתך חור. דרישיג' שפיר תבואתך ולא תבואת גוי" סליק4). כל הובחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל אפי׳ אחר בריבוא ימותו כולן(ובחי' ע:)ופרי׳וניבטלו ברובא, אמר ר'אשי (שם ע״ג.) בעלי חיים השיבי ולא בטלי, ונימשוך וכקרוב חד חד ונימא כל דפריש טרובא פריש, נמשוך הוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה רמי אלא ניכבשינהו רגיניירן וניט' כל רפריש מרובא פריש, אט' רבא גוירה שמא יבאו עשרה (כחגים*)) בבת אחת ויקריבו וכו'6), אלא אט' רבא גוירה שט' יקח מן הקבוע" אט׳ רב נחט' אט׳ רבה בר אמה (שם ע״ר.) טבעת של ע" ו שנתערבה כמאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן ראמרי׳ הך רנפל ראיסור׳ נפל, איתיביה רבא לר׳ נחמן אפי' אחת בריבוא ימותו כולן אמאי נימא הך דמית ראיסורא הוא דמית, א״ל רב7) ראט' י) Mss>: י.המפסעה — *) Vgl. Tossaph. da). 8. v. מר סבר. — *) Fehlt in den Mss. — 4) DaZ Folgende ist in B. unter סי' ש״צ״ה gegeben. — d) Fehlt int Ms. — *) W. fügt hinzu: (מנוסא (מנים׳ 7 — .שאסר ליה) Mss. רבה.