Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1877-01-01 · Heft 7 · p. Seite 310

BIO Mardochai Ben Hillel, יערב לכחחלה בשל גוי הרי מבטל איסור לבתחלה, דו״מ כרי לאכול וליהנות מן האיסור אכל הכא לא אכיל ליה'" נר' כפ' כהר' רע״ז (ע״ג:) ר׳ יוחג׳ וריש לקיש דאמרי תחייהו כל איסוו ין שבתורה בין כמינו בין שלא במינו בניתן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמינו במשהו שלא במינו בג״ט, בשלמי ע״ז משום חומרא ריין נסך אלא טבל אמא׳, כהיתיח כך איסורו ראש' שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי" הק׳ ר׳ תם י) טבל אמאי שלא במינו בנ״ט הוא דבר שיש לו סתירין ובאלף לא בטיל כפ״ק רביצה" ותי׳ ר״ה כגון שהלכו הבעלים למרינה הים כרמשנינן בהזהב (ב״מ נ״ג.), ובלא בעלים אי איפשר לתקנם כדאט׳ מה אהם לרעתכם אף שלוחכם לרעתכם, ואי איפשר לעכבם עד הגרת בעלים רפיחח עשויין לירקב בוט' מועט הילכו הוי דבר שאין לו מתירין" ודוחק" עיין תום׳ פסחי׳ פ״ב בסוף שמעת' רמין במינו וכן בם׳ גיר הנשר. ושם פי' שלא במינו בם' אפיי דבר שיש לו מתירין, ועוד ע״ש ורווק' שיש ממשות האיסור אבל אם נימוח בטל אפי׳ מין במינו ויש לו מתירין, מפרי׳ ה״ר חוקיה וצ״ל" וכן משט' בס״ם משילין (ביצה ל״ז. ל״ט.) גבי אישה ששאלה מים ומלח לעיסתה רמפ' רב אשי טעט' משום ררבר שיש לו מחירין ואפי' באלף לא בטיל, ור' יהור׳ פוטר במים מפני שאין בהם ממש אבל במלח מודה, ומחלק החם בין מלח סתמית למלת איסתרונקית, ואפי' רבנן לא מחמירי אלא משום טעם" מתים' פ״ק רביצה" בספר המייטוני בהילב׳ מאכלות אסורות פ' ט״ו כתוב" בום של יין טבל שנתערב בחבית הכל אסור ער שיפריש הרומח ומעשרות הראויין לתערובת" חמץ בפסח אין התערובת אסור לעולם שהרי אחר הפסח תהי׳ כל התערובת מותרה לפיכך אוסר בכל שהו בין במינו בין שלא במינו, והי׳ה לתבואה חדשה שנתערבה בישנה לפני ר,עומ' אוסרת בכל שהו ררבר שיש לו מתירין הוא שלאחר העוט׳ הכל מותר ובן כל דבר שיש לו טתירין אפי' היה איסורו מדברי סופרים כגון מוקצה ונולד בי״ט, יראה לי שאפילו רבר שיש לו מתירין נתערב בשאיגו מינו ולא נתן טעם כותר (ש)לא יהא ד' שיש לו מתירין חמור מטבל שרדי איפשר לתקנו ואעפ״ב שלא במינו בנ״ט, ואל תתמה על חמץ בפסה שהתורה אסרה כל מחמצת לפיכך החמירו" בספר המיימוני בסוף תרומות, כל האוכל תרומה מברך ברכת אותו מאכל ואחר כך מברך באיאמ״ה א״ק בקדושתו של אהרן וציונו לאכול י) Vgl. Toss. Ab. Sarah das. s. v. מכל מ״סו.