Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1877-01-01 · Heft 6 · p. Seite 277

sein Seien, feine Schriften und die von ihm citirten Autoritäten. 277 כאשר הוכחנו לדובי סביר׳ ליה לר׳ יוחג׳ בפי הערל (יבט׳פ״ב.) דתרומה מק הזה דרבנן" ואם תאמר1) כיון דד יוחנן סכר אליבי דנפשיה קחשה ראשונה לא קדשה 2) לעתיד לבא, הא׳ ר׳ יוחנן פ׳ השוחט והפעלה (זבחים ק״ז:) א״ר יוחנן השוחט בחוץ מפן חוה חייב דקדוש׳ ראשונה קדשה לעתיד ולהכי חייב בחוץ שראוי לפסח אהל מועד וכגון שבנה מזבח במקומו, דאי לאו הכי אינו ראוי כלפנים דבל הקדשים שנשחטו בפנים כשנפגם המזבח פסולין ואז אין חייבין עליהן משום שוחטי חוץ" וי״ל א״ע״ג דקדושת הארץ בטלה לעניין תרופות ומעשרות אבל קדושת העיר לאכול שם מעשר שני (לא בטלה!::)) דקחשת בית לעולם קיימת, מרבת׳ אשר לו חומה א״ע״ם שאין לי עכשיו בו׳ והכי אמר ר׳ הונא בפי ידיעות נשמעות י״ו.) דקדושת ירושלים ועזרות לא בטלה קדושתם ראשונה, ואע״ג דפליג עליה רב נחק כרב הונא ק״ל להחמיר" הילכך הנכנס לירושלים בזמן הזה צריך ליזהר שלא יכנס במקום מקדש ועזרות שכולנו טמיאי מתים" ובספר יראים פסק דאף קדושת הארץ קדושה שנייה קדשה לעתיד משום רפי הערל ר׳ יוחנן סביר' ליה כר' יוסי" ואחרי שהוכחנו שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד וכל תרומות דארץ ישראל ודמי, טוב להפריש מעט, דחיטה אחת פוטרת את הבר׳, ועוד שאינה ראוייה לאכול מחמת טומאה» ואם הסירות לא הוכשרו דאו התרומה טהורה והרי אסור לאוכלה משום דאין לנו הזאה וכולנו טמיאי מתים ע״ב טוב להכשירה כדי שתהא טמאה בהפרשחה שלא יבשלו בת, והכהן ישרפנו4) ויהנה ממנה בשעת שריפה כדאמר בפייב דשכת (דף כ״ה.) שלך תהי להסיקה תחת תבשילך" וא׳ית והלא אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל והלא החולין הטבולין לתרומה כתרומה דמו, וכן הממלין לחלה כחלה דמו׳ י”ל5) כגון שאין לה 6) אוכלין וחרוט׳ דרבל מותר לגרום לה טומאה, דאי לאו הכי תמה על עצמך היאך לשין שום עיסה בארץ ישראל״ ומי׳ בזה 7) יש לוט׳ דקודם חייוב חלה דהיינו קודם גילגול אין קפידא בגרם טומאה שלה" תניא במסכת דמאי (פ׳ א׳ משל ג׳) טכזיב ולהלן פטור מן הדטאי, משמע אכל ודאי טבל חייב בכל מקים י) Ms.: 60 (י - .תהומי W., B.: י — .קדושה) Fehlt in den Mss- - *) Ms.: ׳טרפנו. — ') Ms.: ז״ל. — °) Fehlt in B. — י) B.: מזה, W.: זה.