Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1876-01-01 · Heft 7 · p. Seite 274

274 Die Fabel inTalmud mid Midrasch. R affinirtheit die Angeberei damals betrieben wurde, un' andererseits wie ׳allgemein diese schändliche Untugend ur, sich gegriffen hatte, so daß sich die Gesetzeslehrer veranlaß sahen, zwischen den Verleumdungen, und Angebereien Unt,er schiede zu machen, und manche als minder veracht lich, manche sogar als erlaubt hinzustellen. Jervsch. Pea l: חנותא דכותגאי הזד. לון צומות והוה חמן חד טיתקרי בר חובץ זלא סלק, אמרי מר, אגן אכלין יומא דין אמר חד חובצין אמר יימי כר הב י ץ א״ר יוחנן זה אמר לשון הרע בהצנע, בולווטיה דציפורין הוד. להון. צומות וחור. ממן חר מיתקרי יוחנן ולא סלק אמר חד לחד ליה אגן סלקין מבקרה לדי יוחנן יומא דין, אמרין יימי יוחנן, אמר רש בן לקיש זה אמר לשון הרע כצדק. Kurz vorher heißt es: ר״ש בר נחמי בשם ר׳ יונתן.מותר לומר לשון הרע על כעלי מחלוקת. Endlich wissen wir aus Jer. Jerum. a. a. O., Genes. R. K. 63 und Jalk. z. St., daß Diocletian auf eine Verleumdung hin Rabbi Juda Hl am Freitag Abend den Befehl zustellen ließ, mit den hervorragendsten Gesetzeslehrern aus Liberias am Sabbath Abend bei ihm in Paneas zu erscheinen, um sich zu rechtfertigen. Rabbi Inda war ganz trostlos über diesen nur mit E ntw eihung, des Sabbaths ausführbaren: Auftrag; Rabbi Samuel bar Nachmani (im Jalkut steht dafür blos: רבי שמואל) aber beruhigte ihn und sprach ihm Gottvertrauen zu. , Gegen derartige damals so häufig vorgekommene politif ch e Verleumdungen ist die Spitze der Fabel, R. Samuel bar Nachmanis gerichtet. Das שהוא אומר כאן וחורנ ברומי scheint sogar speciell auf die Verleumdung bei Diocletian, wodurch auch R. Samuel bar Nachmeni in's Mitleid gezogen wurde, anzuspielen. NimmtmanGrätz IV, S. 302 in der Anmerkung, an, daß Diocl. nurj itt Syrien, aber nie in Palästina gewesen sei, so könnte Wch in ־ אומר יבם ו די א והורג ברומי אזמר ברומי והורג כסוריא eiste Anspielung liegen. Freilich 6 .■ ־ ■ י■.'■•'.-.';. י\/