Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1876-01-01 · Heft 3 · p. Seite 137

yS- Me.1MW kr. LakANunsiMdraW. 8-MM Wortkampses, »dchc!in der! Wirde nfciti^ß SelbstbewußtfsiM, W erhitzten Strühkinder:wegen ihrer Verblendung;«letzt: nur׳ fees dauert; Äckso betheiligt sich im irerbreiH e-sckg tE Lstzrk« der Fabel Israel nicht an dem Völkerstreite; ist vielmehr ebenfalls blos der stille, selbstbewußte Zuhörer des stolzen RedeturNiers, der sie zuletzt allesammt wegen ihrer Kurzsichtigkeit nur bedauert. : - Jalkut Beresch. §140 hingegen, so wie zu Dibre Haj. l; § kk)74, betheMgt sich nicht nur der Weizen auch an dem Streite, sondern er ruft ihn eigentlich hervor. Die Fabel beginnt an beiden Stell«- v'usnn:׳ עם זהm':מרימן"-vpna •.הה ט ין וסוכן אומרים בשבילנו צזרעה השרה מזי. Der Weizen ist also nicht nur eilt Mitsondern der Haüptstreiter, der den Handel beginnt; ebenso greift in der beigegebenen Lehre der Fab ei Israel nicht nur in den Streit ein, sondern es beginnt ei» genüich den Wortwechsel. I. B. beginnt die Lehre: ישראל TS אומרים בשבילנו נברא העולם וגו׳; I. -D. בך ישראל ואומות ה(עולם טדיי׳נין. Di5 Fabel verliert dadurch -schon an Msprünglicher Kraft und Schönheit. *) Die erste und ursp rü«Gliche Anregung zu dieser Fabel ist ganz bestimmt von dem kühnen, kräftigen Bilde im Hohenliede, das von den Alten ohnedies auch als ein ') Im jüngem Midrasch Agadath Bereschith ist aus dieser Fabel eine kürzere, aber uneigentliche entstanden, deren Inhalt so ziemlich auf Eins Mit dM u n s e r e r Fabel hinimsläust. Nennen mir sie: H<s Unkraut Und der Weizen. Sie lautet *. 23: משל <זונין NSME .ונודעה יר ד׳ אח עבריו וועם שאמרו לחטים אנו יפק מכם שעליכם ועלינו המטר יורר והשמש זורח על שנינו אמר להן חטים לא מה שאתם אומרים ולא מה שאנו אומרים אלא המורה בא ומפריש אותנו לאוצי־ ולכם לעופות לאכילה כך א״ה וישראל מעורכץ כאחת בעולם ...... ואייה אומרים לישראל אנו יפין מכם שעלינו ועליכם השמש זורח, אמרו להם ישראל לא מה שאתם אומרים ולא מה שאנו אומרים אלא הרי יום בא ואתם יודעים שמכנים אח הצדיקים לכך נאמר ונודעה יד ד׳ וגו׳..בג״ע ורשעים בגיהגם שנא׳