Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1876-01-01 · Heft 3 · p. Seite 133

133 Die Fabel in Talmud und Midrasch. Die herrliche Lehre dieser Fabel ist offenbar: Man solle nicht Anderen die Schuld beilegen, wenn man selbst seines Unglucks Schmied ist und durch sein eigenes Verschulden oder Hinzuthun in's tiefste Elend verfiel. Mit vielen Zuthaten ausgeschmiickt und überladen erscheint diese Fabel im Midrasch Cüneu. Sie lautet daselbst: יום שלישי ברא כל עצים ואילנות בג״ע ובעוה״ו ברא כל אילני מאכל וסרק כיון שראו אחי לבנון ואילנות בשן וכל אילנות הגבוהים כי נבראו תחלה כארץ מיר גבהו למעלה וגאו בעצמן אמר הקב״ה אני שונא גאון וגובה ואין גאה בעולם אלא אני מיר ברא הכחל וכיון שראו האילנות כן שברא הר הברזל ככו לכך נקראו אילנות בבאים א״ל הקב״ה למה תבכו אמרו לו לסי שבראת הר הכחל כרי שיעקרינו ממטעינו והיינו סבורים שאין בעולם גבוהים כטוחע ועכשיו נברא משחית לחבליגו א״ל הקב״ה מכם יצא בית יר לגרון שיקצוץ אתכם ואעשה אני כי אתם תשלטו בו והוא בכם ועשה שלום ביניהם (Jellineks Btth Hamidrasch, Th. 2, S. 22.) ') Man sieht, welche ') Da von diesem für die Midraschliteratur wichtigen Buche di« Rede ist, theile ich hier etwas Interessantes, zu meinem Gegenstände Gehörendes mit, das ich neulich darin gefunden. Im Januarheft S. 31 Anm. 2 habe ich nachgewiesen, daß sich bis tief in's 14. Jahrhundert hinein ein Sprichwort über die Unwissenheit der כובסיס erhalten hat. Ich citirte das. die Worte Niffim Gsrundi's: ואמרו בהגדה אגם 'יצלה חמור בסולם תמצא דעת בכוכסים אבם ידור גדי עם נמר רתדור כלה עם חמותה אם תמצא עורב לבן תמצא כשרה בנשים. Auf welche ״Hagada" beruft sich hier Niffim? Wo hat er das eigenthümliche Sprichwort gesunden? Zunz, z. Gesch. und Liter. S. 207, sagt auch blos: ״und das der Hagada entlehnte ״bis ein Esel die Leiter ersteigt" gehören deutschen Kopisten aus dem letzten Drittel des 13. und meist denen des 14. Jahrhunderts." Und dazu merkt er an : Nissim zu Chullin, 62 3: אם יעלה חמור בסולם תמצא דעת ככובסין." Er übersetzt also nur das ואמרו בהגדה Nissims. Woher es aber Nissim hat, darüber weiß Zunz keine Auskunft zu geben. Und dennoch muß es ja Nissim irgendwo gefunden haben; er selbst giebt es ja als vorhandenes Sprichwort an t Nun habe ich die Quelle gefunden, der Nissim dieses sonderbare Sprichwort entlehnte, lind die er hier ״Hagada" nennt. Unter dieser ״Hagada" versteht Niffim den מדרש מעשה תורה, abgedruckt im zweiten Theil von Jellineks Beth Hamidrasch. Daselbst, S. 95, ist zu lesen: ארבעה משלים אמרו חכמי׳ זכרונס ל ב ר כ ה אם יכבס אדם שק ויתלבן