Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1875-01-01 · Heft 3 · p. Seite 142

1*2 Der Text der Fastenrolle. Cap. XI. Dieses שלמירון hat Cod. durchweg, auch Cap. XI. Der ganze Satz כל הכתוב במגילה!4לא לממפר מתענין bis ומקצת ערב יום טוב כיום טוב fehlt hier im Cod. und ist correct am Ende der Megilla nach Beendigung der Adarfesttage den Warten אותו היום שהתרו שלש מצום הללו עשאוהו יום טוב angefügt. Nach dem Schlüsse des Satzes כל הכתוב במגולה der mit ומקצת עכב יום טוב כיום טוב endiget, liest man dort — לכן כל אינש ראותי עלוה. Die Bemerkung Graetz's UI. 364, daß diese Stelle im Cap. XI an unpassender Stelle sei, ist somit gerechtfertiget. Mant. Ausg. Codex. ששלח גםקלגס ובו' ששלח גסקלגם אח הצלמים להעמידן נהיבל Diese richtige Lesart des kaisetl. Namens hat Cod. durch- Mg in der ganzen Erzählung. Vgl. Herzseld I, 377. Mant. Ausg. Codex. איחנטל אנטיוכם אינטל אנטיוכס Die Lesart des Cod. ist correct, da der Ausdruck in dieser Form eben so richtig, wie in der Fastenrolle üblich ist. Mant. Ausg. Eap. XII. Codex. ואם התריעו וכוי אלא ראשון משגה ואם התריעו בראשון למה התריעו ושני משגה אחרת ולא כל הכתובם בשגי אלא ראשון משנה זו ושגי משגה במגלה ראשון הוא ראשון שני הוא אחרת ולא כל הכתוב במגלה הזאת שני שלישי הוא שלישי וכל שיש יו ראשון הוא ראשון שני הוא שני שלישי הוא שלישי אלא תפסו להם חרש ראשון וכל שיש בו Der letzte kurze Satz ist wohl wie וכן כל שיש בו zu lesen und zu verstehen. Nach der Lesart des Cod. erkläre ich den Satz in folgender Weise. Auf die Frage, wie man denn an zwei aufeinanderfolgenden Tagen Regenfasten ansrufen konnte (S. Graetz!11 475) wird geantwortet, daß der Sammler der Fastenrolle einen Lehrsatz vorfand, der den 8. Adar als den Gedenktag der erhörten Regengebete bezeichnete, ראשון משנה, und wieder fand er einen zweiten Lehrsatz משנה אחרת, welcher den 9.