Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1875-01-01 · Heft 2 · p. Seite 84

84 Anmerkungen. הגתתו למציאה ויודיענו אוחד," ויודיענו נו״ן וי״ו רפה כמו ויודיע אותנו כן הוא הערבי ג׳ חיבות הללו הם דברי המעתיק ר ש ב " ת והגיד לגו בהם כי כן מצא בספר הערבי שהעתיק ממנו כאשר ידוע שוח הספר חיבר החכם הגדול רבעו משה דל בל־*ון ערבי והחכם רשב״ת העתיקו ללשון הקודש ומצא שם ואיש עצתו יודיענו ברפה והוקשה בעיניו מפגי י2כל הספרים שעמנו הוא בדגש הנדן והזי״ו ויודיענו וכן אצל הנוצרים מועתק בו. Die letzte Bemerkung bezieht sich auf die Vulgata, welche zu Jesaias 40, 13 übersetzt: aut qui consiüarius ejus fuit et ostendit illi. — Der Zusatz בן הוא הערבי befindet sich in dem mir vorliegenden Texte des Jbn-Tibbon nicht. t9) Daraus ist erklärlich, warum die Vorrede Jbn-Tibbon's von dem Lateiner nicht übersetzt wurde (Steinschneider Catal. übr. hebr. 1896). '0) Ich citire nach der Charisi'schen entsprechenden Kapiteleintheilung bei Giustiniani. 2b London 1851. Die einzige bekannte Gesammthandschrift befindet sich im Cod. hebr. 682 der Pariser Bibliothek. Das z in alten Handschriften wird oft in r verlesen, so 111, 10 (Girrst. 11) Rabbi Mauz aus R. Meir, ר׳ מאיר. 23) Jos. Justus Scaliger epistolae, der 62. Brief an Isaak Casaubonus ed. Franks, p. 177—78: מורה הנבוכים non potest satis laudari. Ego vero non tantum illum librum, sed etiam omnia illius Magistri Opera tanti facio, ut 80111m. illum Inter Judaeos desiise nugari dicam. Habeo illum librum manuscriptum sermone arabico ehaiactere Judaico . . . Non puto hodie arabicum exstare inter Judaeos Europaeos neque inter Christianos praeter meum. sVon diesem arabischen Exemplare des More spricht er auch im 362. Briefe (an Stephanus Ubertus) ed. Franks, p- 646, wo er den More »Über plenus bonae frugis, abstrusae eruditionis et Theologis Christianis apprime necessarius« nennt.] Sed qui latine verfcit, Ilebraica non Arabica conyertit et quidem saepe hallucinatur neque meutern autoris assequitur . . . Magna seges mendorum est in Latino. Praeter illa quae ab inscitia Jnterpretis peccata sunt, accessit et inscitia Ubrariorum aut typographorum. Nam fere semper legitur 8 p ec iale m , ubi spiritualem legendum erat. Ex compendio natus est error. Ex eodem tonte manavit Prophetia prt Philosophia, Bonitatem ubi Brevitatem legendum erat, c. 32 lib 1 Sequenti capite altitudo naturalis, scribendum a p t i t ud 0. Jnfinita possem ejusmodi referre, si locus et tempus postularet. Buxtorf in der Vorrede zu seiner lateinischen Uebersetzung des More wiederholt dieses Urtheil und fügt hinzu: Jta revera est, ut incomparabilis iste heros scribit. Jnfinitis über ille scatet mendis et erroribus, quorum plurimi ex inscitia übrariorum, qui scripturae veteris compendia et charaeteres non probe intellexerunt, non pauciores ex inscitia autoris promanarunt, Centenos possem producere 10008, in qnibus Ille contrarium plane ejus ponit, quod Autor voluit. Totidem in qnibus