Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1874-01-01 · Heft 10 · p. Seite 459

N. Simeon ben Zemach Driran. 45S . . . שהוא חושב שואת היא תכריח התורה להאמינו א י 1 כוונת התורה. זה כופר. Hierauf folgert bei Beiden als Beweise die bereits von Mainiuni angeführten Sätze der TanntMeu, durch welche die Ewigkeit der Materie behauptet zrt sein scheint: Alba. Duran. נראה ממנו מתחלת המחשבה וכמו שיראה מהן בתחלת שהעולם נכרא מיש. הרעת שרעתו לומר שאין העולם נברא יש מאין אלא יש מיש. Dieselbe Rücksicht gilt auch andererseits Denjenigen gegenüber, welche die Schriftverse in buchstäblichem Sinne auffassend, sich nicht zrt einer übersinnlichen Vorstellung des göttlichen Wesens emporschwingen können. Sie haben zwar irrthümliche Anschauurtgen, können aber darum noch nicht Ketzer genannt werden, urtd habe hierin R. Abraham ben David in seiner Polemik gegen Maimuni entschieden Recht: Albo. Duran. . . הם בלתי מאמינים מפגי הכרח מי שלא הגיע מררנת עיונו להאמין הפסיקים שעלו פירושיהן בידם הכתובים בדרך מסכים אל האטת בטעות א ין להוציאם מפני זה ומאמץ אותן כפשטן ועלה מ־ו הכירו מכלל ישראל . . . אבל לא רעת כוזב ...איננו יוצא בור, מפגי כך הותר לנו לספר מכלל בעלי התורה חלילה בגנותם ולומר עליהם שהם מכתות ולא הותר למפר בגנותו . - . שאינם מקבלות פגי שכינה חס ולמנותו בכלל חמינים חם וש לום ושלום . . . ועל זה תפס וגדולה מוו כתב ה ר א ב ״ ד . . . הראב׳ד ... Die Behauptung, daß es nicht im Geiste der Schrift liegt. Vernunftwidriges zu glauben, urtd daher dem scheinbar widersprechende Schriftverse in rationeller Weise ausgelegt werden müssen, wird von Beiden durch folgende Worte ausgedrückt: Albo. Duran. Das.עמ$כי מה שהוא דעת כווב. vni.כי החורה לא תכריחנו