Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1873-01-01 · Heft 5 · p. Seite 227

Alte aramäische Poesien zum Vortrage des Haphtara-Targum. 227 נבואת עבחיר, לחרוצי בשותא חירגומא סוף מיליא איסב מילכא וטעמא עחורי מרשוחכון על איסטוונא רקיימא פשר אפטרחא לחרגוטי וחין לפרסומא ציחו וקבילו אולפן ומנרעא וחכמא קירשא דמדוריה לעיל בשמיו מרומא רעוחי ישלם מלגטגומי דילי פמא(1 שוח׳ ישלם בקולמו ספרא כשטא חנוי וחווי קרמיכון פסוקא רשימא שפר מיליי פשר אחוויח חרגומא לנא הין חרגים יובחן חכימא מה ראיחנבי פלי נבייא בנומא(2 היכרין אישרי לתרגומי דנן יומא Schließlich sei bemerkt, daß das 1., 2., 3., 4. dieser Stücke zum Schlüsse das Wort הורן hat, als Hirtüberleitung zu»t folgenden. Die in der Neschrrtsarmnlung noch folgerrdenStücke sind in ungebundener Rede, uitd gehörten an den Schluß der Havhtara-Version. Das erste (Nr. VI.) ist eiri Hymnus auf Jonathan: טב לך יונתן בר עוויאל ראיחרעי כך מרי עלמא מכל חברך חלמירי הלל סבא וקבלתא אולפן מן פום חגי וכריה מלאכי לתרגומי כל מיליהון דנביאיא ראיה נביאו מן יהושע משמשניה רטשה עד מלאכי כהנא רבא וכרו חרגים ואמר בספרא רנבואת פלי באפטרתא דעיניין יומא פלי כמא ראתקינו רבני סנהדרין למיקרי בספר אורייתא ולאפטורי בנביאיא. Die letztere zwei haberr schorr den Ton einer Benediktions- Fornrel; sie lauten ו Nr. VN. על רא יתברך וישתבח שמיה רטי־י כולא ראיחרעי בנבייא צדיקיא ויהב לנא פיתגמי אורייתא על ידי משה רבנא לשבוחי ולברוכי בריך שמיה דקורשא בריך הוא ואמרו אמן. Nr. VIII. בגין כן מחייבונן למיחן ברכתא ברישא ובסופא ראיתרעי בנא מן כל lies ) עממיא אימיא ולישניא רהב לן אורייתא על ירי משה ריש נביא ולילי מטול למצלח בעלמא(3 ולמחסן (I. נבייא) למיעסק בה יימם (יומם 1) s. ». a. 'פומא דיל mein Mund! es ist dies eine durch den Reimzwang herbeigeführte Umstellung, wie sie ähnlich in den von Zunz (Sit. S. 642 f.) aufgezählten Genetivumstetlungen vorliegt. °) Etwa — נאומא, Prophetenspruch, aramäisirt aus גאם? 3) Einzuschieben: הדין. 15*