Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1873-01-01 · Heft 5 · p. Seite 222

222 Alte aramäische Poesien zum Vortrage des Haphtara-Targum. בשם עוטה כמלתחה אורה אחרוט וגם אסדורה רשויות קורם הפטרה Im ersten Stücke wendet sich der Vortragende mit seiner Bitte um ״Erlaubniß" erst an Gott, dann an die ״in diesem Gotteshause Versammelten", wünscht seinen Zuhörern, zum Lohne für ihre Theilnahme an! Gottesdienste Theil zu haben an den Freuden des Messiasreiches. Mit einen! Lobe Gottes geht er dann auf Jonathan über, den von Gott mit besonderer Weisheit zur Uebersetzung der Propheten Ausgestatteten. Die 26 Verszeilen zeigen akrostichisch das Alphabet und zum Schluß den Namen יוסף- Nun das Gedicht selbst : אנקוט בריש הרמני מקמי רהטגא בחר הכי ממרנא ורבננא גרמי קראה מחניחא ואולפנא די כנוף בבי כנישחא דנא היכמא ראיודמנחון הכא עירנא קריתון וצליחון וצייחיתון למיתי(* חורגמנא זכאין כן תהוון אחון ואנא והחיי בירושלם קרתא מהימנא טהרי מקמן בעלי רבבגא ירוהי לשכללא בבית ־מקדשנא כמבין לצייורי כפורתא וארונא לאצנעה ביה תרין לוחי אבנא מדבחא לאתקוני לאסקא קרבנא ניבטת קורשין ואומרין בני שנא סיפרא וספרי לחדתא ולשננא עם ורובכל ורור משיחנא פחורא דלויחן ניחמי כולנא צוואריה למטען מושביה לטללנא קמיעי ענק בחרוה לצוראנא רבו וחושבחן למיחן לאלהנא שמיה דקורשא דחילא וחסינא חריר לאורג" ולשבוחי כר חזילנא יהא שמיה מברך בשמי שמייא ובארעא רישראל בנייא כחיריא 1) Lies: 'למיל.