Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1872-01-01 · Heft 11 · p. Seite 483

Die Doxologien in den Psalmen. ■ 48." Berachot Ende (p. 14 c) und in babyl. Taanit (p. 16 b) erhalten: Dort lautet die Stelle: חני לא היו עונין אמן בטקרש. מה היו אומרים? ברוך שם במר מלכותו־ לעולם וער, מנין שלא היו אומרים אמן במקדש? חלמור לומר: קומו כרכו אח ה׳ מן העולם וער העולם וגו׳ מנין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר ומרמם על כל ברכה וחהלה, In. b. Taanit heißt es bei beu ©eitebictionen, welche bei UeZenmangel den Gebeten beigefugt ivurden, daß die Versammelten dieselben mit einem ,An.1e11 begleitet haben: והן עונין אחריו אמן. במה דברים אמורים בנבולין אבל במקדש אינו כך. לכי שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאץ עונין אמן במקדש? שנאמר קומו ברכו אח ה׳ אלהיכם מן העולם וגו׳ יכול על כל ברכוח כולן לא חהא אלא חהלה אחת? תלמול לומר ומרומם וגו׳ על כל ברכה חן לו חהלה. ואלא במקדש מהו אומר? ברוך ה׳ אלהים אלהי ישראל מן העולם וער העולם בתך גואל ישראל והן עונין 1.אחריו ברוך שם כבור מלכותו לעולם וער וכוי) Es folgt also aus dieser Tradition, daß bei jeder Eulogie (ברכה) eine Art Responsoriuni üblich war. Im Tempel fiel die Gemeinde mit der Formel ein ברוך שם כבור מלכותו לעולם וער. Außerhalb des Tempels dagegen bekräftigte die Gemeinde die Lobpreisung durch Amen, und zwar, wie es scheint, durch Wiederholung der Formel אמן ואמן. Me Formel, welche ine Teinpel liblich war, ist auch in der Doxologie l angedeutet וברוך שם בבורו לעולם, mit dem Zusatze וימלא כבודו אח כל הארץ. Ares der Doxologie V hat sich ergeben, daß die Gemeinde aufgefordert wurde, die Eeelogie ihrerseits durch eine Formel zu bestätigen: ואמרו. Dasselbe geht auch aus Neheenia ll, 5 hervor, worauf sich ebeee die talmndische Traditio» stützt. Es heißt daselbst, daß die l o b preise nö e 11 Leviten die G e m e in d e ') Fragmentarisch kommt derselbe Passus noch vor in Tosifta Berachpt Ende, Taanit I, babyl. Berachot 64 a, Sota p. 46 b. An diesen beiden Stellen, eben so wie in Taanit, geht eine Frageformel voran:?וכל כך למה ״Wozu so viel?" und die Antwort ist: לפי שאץעונין אנין במקדש. Weder Frage, noch Antwort sind recht verständlich. In Sota giebt sich Raschi Mühe, Sinn in die Frage zu bringen, aber seine Erklärung befriedigt mich nicht, namentlich wegen des begründeten Einwurfes der Tvßafot. 31*