Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1872-01-01 · Heft 11 · p. Seite 482

482 Die Doxologien in den Psalmen. IV. Ps. 89. III. Ps. 41. II. Ps. 106. ברוך ה׳ לעולם ברוך הי אלה׳ ברוך ה׳ אלה׳ אמן ואמן. ישראל מהעולם ישראל מן העולם וער העולם אמן וער העולם ואמר ואמן. בל העם אמן הללויה. I. Ps. 72. ברוך ה׳ אלהיסאלהי ישראל עשה נפלאות לבדו וברוך שם בכורו לעולם וימלא בבורו את כל חארץ אמן ואמן. Deutlich genug geht aus der Parallelisirung dieser vierDoxologien hervor, daß sie sämmtlich ursprünglich gleichartig waren; die beiden kürzer« erscheinen geradezu als gekürzt. Das folgt auch aus der Formel in der Chronik, welche meistens mit II stimmt. Hier ist angegeben: David habe durch Aßaf und seine Genossen einen Psalm singen lassen. Dieser Psalm ist aus 105 und 96 zusammengesetzt mit geringen Varianten. Wir müssen auch dieses doxologische Finale heranziehen. V. Chronik. ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו מן הגוים להורות לשם קרשך להשתבח בחהלחך. ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה׳. II. Psalm 106. הושיענו ה׳ אלהינו וקבצנו מן הנוים להורות לשם קדשך להשתבח בחהלתך. ברוך הי אלהי ישראל מן העולם וער העולם ואמר כל העם אמן הללויה. Gemeinsam ist sämmtlichen Doxologien, wenn man von der Erweiterung in I, II und V absieht, die Fornrel: ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם וער העולם (לעולם]. Aus V erhellt, daß diese Preisformel eine Aufforderung an die Geineinde war: ואמרו, und aus II und V, daß die Gemeinde darauf responsorisch geantwortet hat: ('אמן והללויה (והלל לה. Dieses ואמר oder ויאמרו ist nothwendiger Weise auch zu I, III und IV zu ergänzen: .ואמר בל העם אמן ואמן Verständlich wird diese Art responsorischer Lobpreisung durch eine Tradition in der talmudischen Literatur. Die Stellen, welche diese Tradition wiedergeben, müssen aber, wenn sie für unser Thema über die Doxologie verwerthet werden sollen, näher beleuchtet werden. Vollständig ist diese Tradition in Zerns.