Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1872-01-01 · Heft 6 · p. Seite 282

282 Die zweifache Aussprache des hebräischen Resch. אני וכריה הסופר בן ענן המלמד מארץ מערב נוחו בגן עדן כחבתי ונקדתי בעורה השם וה הס׳ למר יצחק הפרחי הטוב בר אפרים הכהן ס״ט •בשנת ארבע אלפים ושבע מאוח ושמונים ושמונה לכרית (sic) עולם 4788 mundi ist gleich 1028 der g. Zeitrechnung. Im Airfang des Codex kommt der für uns wichtige Passus זה סימן ריש הרגש וריש הרך והוא לבני מעויה טבריה בלבד כי הם :vor מדברים בו במקרא ובדבריהם והוא בפי אנשים והנשים והטבף ולא יזוז ולא יתחלף. קורים בו במקרא ומדברים בו בדבריהם במקום דגש דגש ובמקום רפי רפי. נסימן ריש הרך במקרא אשר אינונצב לשמונת אותיות ז׳ ד׳ ט׳ ם׳ צ׳ ת׳ נ׳ לי. כמות: מורק מורקוח, עזרא, מדרך, הדריכני, דרכים, מטרות, עטרות, לטרוף, השריפני, ישרארל, סרני, הסרנים, מצרים, מצרף, ואצרף, יתרו,יתרי, כל הבחרון. אלו ששה אותיות ז׳ ד׳ ט׳ ס׳ צ׳ ח׳ נ׳ ל׳(?) וכאשר יהיה אחר מןה ששה אותיות סמוכים לריש וקודמים כאשר פרשנו ויהיה נקודות בשוא יצא בלשון רך כמות מורק, וכן אם יהיה ריש הסמוך לשש אותיות בשוא יצא בלשון הרך. ואם אין שוא (תהת) וד״ט סצ״ח או תחת ר׳ יצא הריש דגש, וכן שחי אותיות הסמוכים לריש מלפניו. כמו ערלי וערלי, קרני, מר־־לי, מר׳־לה, ערלות, קרנות, גרנות, על ררך זר״טסצ״ת יצא השניים ושימו שם כלם .בשוא ושאר הדיש שבמקרא ובדבור רגש כלו So weit der Passus, welcher ohne Zweifel den Ali dem Nasiräer, d. h. dem nm Zion Trauernden (מאבלי ציון), angehört. Offenbar enthält er manche Dunkelheit, und es scheint, daß der Copist Zacharia ben Anan ihn nicht correct wiedergegeden hat. Ganz besonders ist der Schluß unverständlich. Auch die Stelle.וכן שחי אותיות הסמוכות לריש מלפניו כמו ערלי על דרך זר״טסצ״ת scheint auf den ersten Blick undeutlich. Indessen da der Passus damit beginnt, daß a ch t C o ns o n a n t e n die Ausspräche des ר (Resch) modificiren, und zwar nächst- זדטסצ״ת auch נ״ל, und für diese im weiteren Verlauf kein Exempel aufgestellt wird, so ist man zur Annahnre genöthigt, daß diese zwei Buchstaben erst im Nachtrage behandelt werden. Die dunkele Stelle muß demnach lauten:...וכן שתי אותיות ל', נ' הסמוכים לריש מלפניו במו ערלי על דרך ודטסציית, d. h. also, daß die beiden Liquida L. und N, dieselbe Modification bei der Aussprache des Resch bewirken, wie die sechs genannten. Nicht so leicht verbesserungsfähig ist der vorangehende Paffus: er steht geradezu im Widerspruch mit der zuerst aufgestellten Regel. Hier heißt es. Resch wird weich ausgesprochen.