Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1872-01-01 · Heft 6 · p. Seite 253

Misccllen zur rabbinischen Sprach- und Alterthumskandc. 253 Zeit laug , gegen Ende seiner Regierungszeit untersagte er sie, unter Arcadius 396 wurde sie beschränkt und 309 völlig untersagt. ״Atque ita a Constantio M. ad Arcadiura octies hac parts variatum. Tantum scilicet ejus retinendae populis Studium fuit: tarn justae contra ejus coercendae, mox. et prohibendae Chrislianis imperatoribus causae visae sunt“ (Gothofr). Es ist deshalb erklärlich, daß ein so beliebtes Fest auch in den rabbinischeu Schriften seine Spuren zurnckgelassen hat. In unserer Stelle tverden, wie überhaupt in der Mechilta, römisch-byzantinische Verhältnisse auf Aegypten u. s. w. übertragen. So läßt auch die Mechilta Joseph auf dem ägyptischen Capitol begraben werden, ב ק פ י ט ו ל ו ן של מצרים היה קבור יוסף *), so nach der Leseart der Münch. Hschr. n. der Mech. cd. Const., während in anderen Editionen בקיפוסולין und im Talm. בקברניט, das Sachs in לברנוט Labyr. emendiren wollte, ztt lesen ist). — Daß auch nach Arcadius die Majuma blühte, ist geschichtlich nachweisbar.— Ich habe in den Etymologischen Studien nachgewiesen, daß in Levit. Nabba c. 5 und Jalkut Amos 6 von Majuma die Rede ist, obzwar das Wort nicht ausdrücklich erwähnt wird. In der That wird jedoch die Majuma daselbst ausdrücklich erwähnt, das seltene Wort ist bloß in den Editionen verstümmelt oder gänzlich weggelassen worden. Am Schlüsse der besprocheuett Stellett iu Levit. Rabba heißt es: וסר מרוח סרוחים מהו מתח סרוחים א״ר איים י״ג ד י מ ס י א 1 ת היה לכל שבט ושבט ואחר לבלם וכיוון שגרמו העונות ובאו לירי עבירות ומעשים רעים נטלו כולם ולא נשתייר להם אלא וו בלבד להודיע כמה חטא גורם. In Jalkut ist רימסיאות ausgefallen und die Stelle lautet: מהו מרוח סרוחים אמר אביי י " ג היו להם אהת לכל שבט ושבט ובו׳ לידע כמה תיעוב געשה להם. In der 11נ üncheue r Handschrift des W a j i k r a Rabba heißt es dagegen (cod. 117): מהו מתה סרוחים אמר ד׳ אייבו שלש עשרה מיומסאות היו אחת לבל שבט ושבט ואחת לבלן וכולן חרבו ולא נשתייר מהן אלא וו בלבד לידע כמה תיעוב נעשה מהם. Nach dieser Ermittelung nehme ich keiiteir Anstand, auch im Midrasch Psalm 3:אר״ש כל נחמני ראית מימין שמוררין במלן° מספיק להם מוונות כתיב ויעשו להם עגל בחורב והמן יורד להם ארשב״י י יי נ ’) Ist schwerlich die richtige L. A. Amnert. d. R.