Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1871-01-01 · Heft 10 · p. Seite 468

468 Wessely's Gegner. (.מוסר, ודמאי איכפת ליה אם יחטא תכירו וכל איש בשרירות לכו ילך והאריך שם בשטותו. כל רואיו ילעיגו לו, אבל לשטותו כמעט אוח עיני כיון שכפר בערבות אם כן לא יהיה חלק. בו והוא בחטאו ימות. Dieser Ausfall bezieht sich auf Wessely und ist zum Schluß besonders gegen dessen zweites Sendschreiben (רב טוב p. 38) gerichtet, worin W. auseinandersetzt, daß nicht Jedermann berufen sei, den Andern wegen Vergehungen zurecht zu weisen. Deßwegen nennt ihn Hurwitz רשע ומין, der an der jüdischen Gemeinschaft keinen Antheil habe, weil er sich von der Solidarität losgesagt habe. S. 6: הדור אחם ראו כמה יש להתרחק מהם לבל יבשלו ח״ו בפה יוקשים. אל תאבו ואל תשמעו לו. הביטו וראו כי כל ספרים שלהם סובב שרוצים לעשות חקוגים והנהגות לתלמידי חכמים האיך יתנהגו בדרכי עולם. אוי לאותו בושה אוי לאותו כלימה! איך יבוא קל שבקלים מוי ומבווה ריק מכל חכמה אשר לא ירע בצורתא רשמעתא ויעשה הנהגה לת״ה עם ה׳ נטורי עולם האיך יתנהגו! Das. anknüpfend an eine geschmacklose Auslegung des Verses im Hohenlieds: שועלים מהבלים כרמים וכרמינו ממרר, daß ממרר die jungen Kinder bedeuten, fährt die Predigt fort: כי תפש בתינוקות של בית רבן להדריכם מדרך ה׳ לדרך מינות וכתב שלא ילמדו בתורת ה׳ ער שירעו כל לשונות של עכ״ו״ם על בוריין... ואותו ר ש ע כל עסקיו לבטלם מבית הספר• Die Anspielung auf Wessely ist hier deutlich genug, eben so S. 7 bei Besprechung der agadischen Sentenz, wodurch Wessely die Rabbiner am ineisten in Harnisch gebracht. והנה המין ו ה א פ י ק ו ר ס הזה הביא בספח אל מינוח ראיה לרבדיו מדברי ח״ול דברי קדושים שאמרו: כל ח״ח שאין בו, ריעה נבלה טובה הימנו. והוא לא ידע ולא הבין בהשיבה יהלך ואין לו חלק באלקי ישראל .והוא מהפך דברי אל חי לשטותו So weit Hurwitz' Expektorationen gegen Wessely. Beleuchten wir das Factum, welches Hurwitz mit Befriedigung in der Predigt anführt, daß mehrere Gemeinden diese Schriften verbrannt haben. Wessely theilte mit Schmerz dasselbe Factum an die Triestiner Gemeinde mit, daß die drei Rabbiner so weit gingen, sein erstes Sendschreiben dem Scheiterhaufen zu überliefern. הרבנים) הנ״ל לשיעור נחל ששרפו I.) וכבר הגיע חמת הרבים מכתבנו באש. והרב מליטא דרש בשבח הגדול בבה״ב שבעירו שהמכתב טעון שריפה ויתר החבורים שחברתי טעון גניוה (Kerem Chemed 1. p. c). Sein Sendschreiben ist mithin entschieden iirt Rabbinatssitze seiner Gegner, also in Posen, Wilna und wohl auch in Lissa verbrannt