Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1871-01-01 · Heft 8 · p. Seite 362

862 Beiträge zur Geschichte der letzten gaonäischen Zeit thut so, als ob er es nicht ivlißte. Das }כסף קידושי ist nnbestritten biblisches Erforderniß und wird von dem Ausdrucke יקה hergeleitet; die Kethuba aber wird nur vorc Eitrigen als biblisch betrachtet und mit dein 1N1Q der Bibel ibentiftcirt. Wir kommen jetzt auf die Thatsache selbst zurück. Diese hat der karäische Autor gmrz richtig mitgetheilt und nicht so entstellt, wie sein Vorgänger Sahal es gethan oder auch sein Nachfolger Jehuda Hadasst, wie wir noch ausführen werden. Es scheint geradezu, wie wenn dem Verfasser ein Verzeicbttiß der Differenzen Vorgelegen hätte, woraus er, gleich einem Arsenale, die Waffen zuin Angriffe gegen die Rabbaniten sich holte. Die Angabe über die Verschiedenheit des Kethtlba-Werthes deckt sich vollkommen mit der unter Nr. 7 bei Lurja, wo nur "!כ״ in כ״ה emendirt werden muß; sowie mit שערי צדק IV, 4, 39: אנשי מורח משיאין בכתובה שלהן כ״ה כספים לבתולה׳ וי״ב כל הפוחת (ergänze וחצי לאלמנה, ובני ישראל (ארץ — אומרים לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה״ו בעילת ונות. Diese Differenz ist schon R. Hai bekannt, imd er führt sie auf eine Divergenz der beiden Talmnde zurück. Der babyl. Talmud Kethuboth 110 b vindicirt dem R. Simon b. Gamaliei, einer Autorität, nach der entschieden wird, die Ansicht, כתובה sei keine biblische Vorschrift, sondern Einrichtung der Weise!:, und die entgegengesetzte seinen Gegnern. Das Umgekehrte thut der Jeruschalmi. H Für den Usus der Babylonier besitzen wir außer dem Zeugnisse N. Hai's und Jakob b. Ascher's im Tur Eben Hasser Cap. 66, noch das des Gaon's Sar Schalom (un: 850), Schaare Zedek IV, 4, 22: אבל המנהג בשתי ישיבות מבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה שהן שמונה שמונה לכל מטבע שהרי כאן לבתולה כ״ה והובים של י) Das Nesp. wird im ם, המעריך Nr. 42 angeführt. (Vgl. Rappa- Port Biograph, des N. Nissim Anm. 16): מילתא פסיקתא היא לחכמי בכל דכתובה מדרבנן היא ולית מינהון אדם טעולבם דסמך אמ״ו כתובת אשה הדא, (ergänze מדאורייתא וכף ועיקר האי טעותא מן בני ישראל (ארץ -דרבנן אד״ר״ש״ב״ג ודר״ש״ב״ג לרבנן ובו׳ (erg. דבתלמודייהו (מפיך הא מילתא מחלוקת אנשי מזרח ובני ארץ ישראל וכוי וקמאי דילכון מן בני א ״ י נקטוה להא מילתא ובד. . .