Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1871-01-01 · Heft 7 · p. Seite 310

010 Arabische äleufimmijcit über Gebete der Jude». für welche sie Melodieen erfanden. Zur Zeit des Gebetes versammelten sie sich, dieselben abzusiitgen und zu recitiren. Der Unterschied zwischen dieser buzana und beni Gebete besteht darin, daß dieses keine Melodie hat und daß es jeder für sich reeitiren kann, es ist auch nicht erlaubt, daß man es öffentlich vor anderen Leuten verrichte (?); die hazäna hingegen wird öffentlich in Gemeinschaft abgchalten. Wenn ihnen nun die Perser Vorstellnngen darüber tnachten, (daß sie das Verbot, welches ihnen die Ab- Haltung von Gebetsversammlungen untersagt übertreten), so sagten sie: wir singen und klagen in Betreff unser selbst ״so daß sie die Perser in Ruhe ließen. Seitdem sind die Perser selbst vernichtet worden, und wir ließen sie ihre Religion anSüben und störten sie nicht in der hazäna." ומא זאלת אלאמם אלתי אסחולת עליהם כאלכסראגין ואלבאבלנין ואלפרס ואליונאן ואלנצארי חקצרונהם אשד קצד וחטלב אסתיצאלהם וכראב בלארהם וחדק כתבהם חתי גא אלאסלאם פוגרהם תחת דמה אלפרם אלא יהוד אלערב ואשד מן דלך מלוכהם אלעצאה אלטגאה אלאסראיליון אלרין עכרוא אלאצנאם פתרכוא אחכאם אלתוראה ושרעהא אלדה־ אלטויל ומע תטאול הרה אלאפאת ותזאידהא מנעוהם רמתהם ומנע אלאמם להם לא סימא אלפרם טנעוהם מן אלכתאן ואלצלאה לעלמהם אן מעטם צלאתהם דעא עלי אלאמם באלבואר ועלי עלעאלם באלכראב סוי בלארהם אלתי הי ארץ כנעאן ולרלך למא דאת אליהור רלך אכחרעו אדעיה מוגוא בהא פצולא מן צלואתהם וסמוהא אלחואגה וצאגוא להא אלהאנא וצאחא יגחמעון אוקאת אלצלאת עלי תלהינהא ותלאוההא ואלפרק בין הדה א־חזאגה ובין אלצלאה אן אלצלאה בגיר הלחין ויתלוהא וחרה ולא יגוז אן יגהר באלצלאה גירה ואלחואנה ישארכה פי אלגהר גמאעה פכאנח אלפרס אדא אנכרח עליהם קאלוא גחן נלחן ננוח עלי אנפסבא פכפוא ענהם ומן דברהם רהב אלפרם ואקררנאהם גחן עלי אריאנהם ועלי אלחזאנה(*. Etwas später als Sinhägl lebte Ibn Kajiin ul- (iauzia (ft. 751 H.) und »lachte sich dllrch ein ähnliches Werk wie das erstere bekannt. Sein Werk führt den Titel: בתאב *) Ms. Leiden das. 11. Buch § l'.