Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1871-01-01 · Heft 4 · p. Seite 156

156 Die Stellung Die Ansicht Menahem's findet sich bei Pinsker. *) Am wichtigsten scheint uns die entschiedene Stelle im Adereth des Elia Baschiazi -): החמישי להיות לו (לשוחט) יריעה במנת הכתוב באכילת החי על ירי שחיטה כדי להקל הכאב בפנים ווה להוציאו מהיותו חמם על. צר שנברא זה מפני זה ככי כל שתר. תחת רגליו וגו׳ לא על צר החמור כפי מה שנמשכו בזה קצת מן חכמינו הנמשכים אחרי דעת המדברים כי ואח ררך מקולקלת כפי מה שבאר החכם רבינו יפת נ״ע ורבינו אהרן •בעל המבחר ורבנו אהרן בע״ח נ״עי) Zum Vergleiche ziehen wir noch eine hierher gehörige Stelle aus dem Emunoth wedeoth heran. 4) Der vierte Punkt von den zwölf, deren Erörterung Saadia für die Festigung des Glaubens an die Anthenticität der Schrift für nöthig hält, ist der: והרביעי אולי ימהר ממהר בעבור מצות הקרבנות אם לשחוט הבהמות או להקטרת. הרם והחלב ואקרב הענין הזה ואומר כי הבורא גור על כל בעלי חיים במוח ושם לכל ארם ימי חייו ושם מרח חיי הבהמות לעת שחיטתו ושם השחיטה במקום המות ואם יש בשחיטה צער יותר על צער מות הוא .היודע זה וראוי או לחח להם שיעור חמור הצער ההוא Ob Saadia, der hier in geschickter Weise, was wahr ist an beiden Theorien, verschmolz und Alles auf die richtige Instanz, auf Gott zurückwies, auch an Joseph Haroöh dachte, der wohl schon ini ס׳ המצוות seine Ansicht ausgesprochen hatte, oder nicht, läßt sich kaum nrehr entscheiden. Zur Bekräftigung unserer Ansicht, daß unseres Autors מחכימה פתי sich viel mehr dem Enmnoth wedeoth anschließe, als das größere מפר נעימות, führen wir den Schluß des Merkchens an. Nachdem er ein wenig gegen die rabbanitische Tradition losgezogen, in einer Stelle, die etwas corrupt zu sein scheint, fährt er fort: והידיעה באותות הנביא ע״ה וראי בבירור נרע אותם וחוב עלינו להצדיקו בהם ולמענם והם ואפילו שנודעו ודאי בבירור נכנסה הפוגה על האומר כי י) Lik. K. 60 נספחים. a) Addereth עבין השחיטה ed. Eupatoria p, 66. a) Uebet Aron b. Elia's Ansicht siehe Ez Chajim p. 135 u. ff. 4) Gegen Ende des 3. מאמר,