Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1871-01-01 · Heft 4 · p. Seite 157

Joseph Al-Bafir's in der jüdischen Religionsphilosophie. 157 אין נביא ולא תורה יענה מי אשר לא יאמין בנבואות תדמה הכנסה הפוגות על האומרים כי יתכן החמס מיי" יח״ש ודברי אלה יאמרו כי משה ע״ה לא קרע ים אבל היה מקום מאלף שנה וער אלף שנה יחסר המים מן המקום ההוא עת מן העתים ועוד היה ישוב אל מקומו, ועד היום יהיו כמו אלה המקומות ידועים והיה משה יורע זה המקום והיה מקום יענה מעוט המים והלך אליו (tt-ayma mv vyoov?) אלפריש־טונרו בצריה והעבירם וזולתו ■ מאשר ביארנו הרבר בו במקומות רבות, והאלהים יורנו דרך הטובה u. s. w. Offenbar hatte Joseph hier Niemand Andern im Sinne, als den bekannten Nationalisten Chiwi Al-Balkhi, in dessen Namen Jbn Esrax) diese Erklärung des Wunders am rothen Meere anführt, und gegen dessen Bibelkritik sowohl Saadia^) wie Salman b. Jeruch am 8) zu, Felde zogen. Hiermit schließen wir diese Skizze, in der wir blos ganz allgemein die Stellung Joseph Al-Bafir's in der Geschichte der jüdischen Religionsphilosophie andenten wollten. Unwillkürlich jedoch wurden wir auf den Versuch geführt, eine, wenn auch keineswegs erschöpfende Parallele zwischen dem Karüer Joseph Al-Basir und seinem rabbanitischen Zeitgenossen Saadia zu ziehen. *) Im Commcntar zu Exodus 14, 27. ch und s) Vgl. Grach' Geschichte V, Note 2».