Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1870-01-01 · Heft 11 · p. Seite 495

zur Kunde der rabbiuischen Sprache und Alterthümer. 495 ״ .כל המרעה לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטוAusgestreckt auf ihren Lagern" s i e (die Bewohner von C t e s ip h o n, A n t i o ch i a und Gaza) befleckten ihre Lag e r st ä 11 e u d n r ch S ü n d e n , i n d e m s i e m i t ihren Frauen g e g e n s e i t i g t a u f ch ten; (auch idXX und Hieronymus, der rabbinischen Tradition folgend, übersetzen Anros 6, 4: xamcmiruXvn-rsc, et lascivitis in stratis veslris); ״sie essen die feisten der Lämmer uird Kälber aus der Mast" konrrnet und sehet, jeder Volksstamm hatte fein eigenes מיומם und so er zu feinem מיומם gehen wollte, so ließen sich die Manner die ganze Heerde vorführen, wählten das fetteste Stück Vieh nnb schlachteten es. In Tanchuma Schemini lautet die Stelle mit dem eben angeführten Texte i!n Wesentlichen übereinstimmend, doch fehlen die geographischen Bestimmungen: בא ודאה בל שבט ושבט היה לו מיומם בפני עצמו כיון שהיה מבקש לצאת למיומס שלו היה נוטל עררו עמו כרי להיות אוכל מצאנו פטומים מנין שכן כתיב ואוכלים כרים מצאן וכוי, sie nahmen zu מיומם ihre Heerde mit, um dis fettesten Mastschafe zu genießen. In Smt. Rabba c. 5 und Jalkut Anros 6 ist von מיומם iricht die Ziede und lautet die Angabe ganz allgemein: עברו כלנה וראו זה ק ט י ם פ ו ן ולכו משם המת רבה וו המת של א נ ט ו כ י א וכוי אוכלים כרים מצאן כשהיה אחד מהן מבקש לאכול גדי היה מושך כל הערר לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומר עליו ושוחטו וכשהוא מבקש לאכול עגל היה מושך כל הבקרים לפניו ועומר עליו ושוחטו הה״ד ואוכלים כרים מצאן. Noch an eurer anderen Stelle, im Midrasch Psalm 18, 13 komnit מיומם vor: אמר ר׳ יהודה הנשיא מלך בשר ורם כשהוא הולך למלחמה נוטל כל חיילותיו עמו וכשהוא הולך לטייל למיומס שלו נוטל לגיונותיו לתשמישו אבל הקב״ה אינו כן כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא לעצמו שנאמר ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו וכן הוא אומר ויצא ה׳ ונלו^ו וכשיוצא ל מי ומם שלו במתן תורה ראה מה כתיב רכב אלהים רבותים וכתיב ובא יה׳ אלהים יכל קדושים עמך. N. Jehuda hanasi sagte: Wenn ein irdischer König in den Krieg zieht, nimmt er alle seine Truppeir mit und wenn er zum Vergnügen zu seiner מיומם geht, so nimmt er seine Legionen bloß zu seiner Bedienrnrg nrit. Nicht also der Weltenkönig: wenn