Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1870-01-01 · Heft 9 · p. Seite 409

»Emunotli wedeoth*, angeblich üon Bereclijah Lanakdan. 409 stelle der handschriftlichen Uebersetzung lautet: וכלל השמות הללו הם השמוח והכנויים, וההפרש בין שמוח המיוחדים לשמוח הבנויים כך הוא שמות המיוחדים אין להם תמורה כגון ה׳ אלוה יה אלהים, ושמות הבנויים יש להם תמורה כגון רחום ותמורתו קנוא חנון ונוקם מוריש ומעשיר ״ .ממית ומחיה, אלו והרומים להם בנוייםSämmtliche Namen Gottes sindEigennamen und Beinamen. Der Unterschied Wischen Eigenneunen und Beinamen besteht darin, daß die Eigennamen keinen Gegensatz haben können; mol aber ist ein solcher Gegensatz bei den Beinamen vorhanden, wie z. B. der Barmherzige, dessen Gegensatz der Eifervolle, der Gnädige und Strafende, der Erniedrigende und Erhebende, der Tödtende und Belebende. Diese letzteren und andere ähnliche sind Beinamen" H. Mai: sieht hieraus deutlich, daß — Saadiah die Sorgfalt seiner Deduktivneu fast ausschließlich der Auslegung der Gottesnamen und nicht der Definition der Attribute zuwendet. Wir schließen unsere Auswahl der Stellenlese mit dem ersten Kapitel der Psychologie, Buch VI. Wir glauben durch dieses Citat die Behauptung bekräftigen zu können, daß dieses Stück keinen Anhalt zu der Annahme bietet, Saadiah habe die Präe x i st e n z der Seele gelehrt; schwerlich dürste auch anderwärts bei Saadiah eine Handhabe zu solcher Annahme gefunden werden. Buch VI beginnt also: ואתחיל בראש המגילה הואת ואומר הוריע אותנו אלוהינו יתרומם וכרו על יד נביאיו הנאמנים, שהוא יוצר לנפש האדם בקרבו ע ם כלל יצירת צורח גולמו, כמו שאמר משא רבר ה׳ על ישראל נאם ה׳ נוטה שמים ויוסר ארק ויוצר רוח ארם בקרבו, והוא יתרומם זכרו (2חברם זה בזה קץ ותכלית, וכיון שיתמו ויגמרו קנציהם ויחקרו תכליותם כזמן ההוא יפריש ה׳ ביניהם ויבדיל זה מזה ויהיו3) הגופות והנשמות שרינמ עליו ולו-ז חליכם על עצמו ולא חווריכם בכוונותם והוויותם עליו שאינו צריך לרחמי עצמו ולא לחסדי נפשו, ובשבי?-' שאי אפשר לשום מקרה ועירע וגירש לשלוט עליו, וכיון [שאי] אפשר להיותו צריך לרחמיו וחסדיו כמו שאמרנו כבר ראוי שיהיה רחמיו דומות לכנוייו וספור שמותיו שהם מספור פעלו ולא מספור עצמו. י) Der Hinweis auf die Interpretation des Exodos fehlt hier, offenbar, weil diese selbst angeführt wird. Wären nun hier wesentliche Attribute gemeint, so wären die Beispiele nicht durch אלוה, יה u. s. lv. sondern durch אחד, הי u. s. w. belegt worden. *) Mscr. תכליתם. 3) ויהיה.