Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1869-01-01 · Heft 4 · p. Seite 149

Hofe Ludwigs, des Heiligen, ihre Veranlassung und ihre Folgen. 149 von seinen College«, zum alleinigen (?) Sprecher erwählt worden?) Sehr wahrscheinlich ist es, daß diese vier Vertreter des Judenthumes in vorhergehenden Conferenzen die Antworten festgestellt haben, die ihr Sprecher dem Donin geben sollte. Denn R. Mose giebt im ס״מ״ג außer mancher anderen gleichlautenden Erklärung, auf die wir bei Besprechung der Disputation selbst verweisen werden, eine wohl von R. Jechiel zuerst gegebene und bei der Disputation geltend gemachte Deutung ohne Nennung der Autorität mit dem Zusatze ״zur Beantwortung der Ketzer." Die Art seines Auftretens zeigt Jechiel seiner schweren Aufgäbe gewachsen. Selbstbewußt, seiner geistigen Ueberlegenheit gewiß, weiß er die feinsten Kunstgriffe anzuwenden, um seine Richter zu überzeugen, daß es zwar im Interesse des selbst als Christen noch ketzerischen Convertiten?) nicht aber in dem der ׳) Disp. Jech.: "״.אך לא נסו כצאת ולבא לפג< הגלוווח כטעי Nach Acta Sauet. 1. 1. 360 (aus Echard. 587): Et prim um introductus est scheint es, daß auch die Andern selbst gefragt worden sind. E. Faure justoire de St. Louis II, 598, Anrn. 1 giebt nach der Disputatio de religione (Bibi, imper. fonds oriental de Saint-Grermain-des-Pres 11. 222 piece n. 3 101. 43 verso 56, wahrscheinlich dem einzigen, noch vorhandenen vollständigen ויכוח) an, daß der Disput 8 Tage gedauert, und an den ersten 2 R. Jechiel, am dritten R. Jehnda (bcn David aus Melun) als Sprecher ausgetreten wären. Disput. JeeMel. והנה כתוב בתורה ארבע מיתות, סקילה, שריפה, הרג, וחנק, וכולם נמסרו לב״ד להרוג את המתחייב באחת מאלה: וכל המומת מתודה, שכל המתווה יש לו חלק לעולם הבא וגי. הילכך כשהעביר מקצת זרעו חייב סקילה ומתודה ומתכפר, אבל כשהעביר כל זרעו, שחטא יותר מדאי, לא נותן רשות לב״ד לחת לו כפרה, אלא ימות בחטאו, והמקום אשר בידו כל הנפשות ידין אותו כראוי: ס״מ״ג הל׳ מט: ויש טעם בזה לתשובת המינים מפני שבמיתת ב״ד מתכפרין המומתין, ווה עשה כל כך עבירה גדולה שאין הקבה רוצה שיהא לו שובש 3) Yid. unten S. 151 f.